ארגזי חול, סולם, מסמר מספר 10

ארגזי חול

בסדרה "ארגז חול", האובייקטים הנראים כארגזי קרטון שניתן למצוא זרוקים בכל פינת רחוב, נדמים לנו במבט ראשון כ "רדי מייד" אך למעשה הם יציקות חול חלולות. פניכל משתמש ב"הסטה חומרית". בטכניקות של תבניות ויציקות שבהן הוא מתמחה ואותן הוא שכלל הוא לוקח דימוי מוכר (ארגז) שעשוי לרוב מחומר מסוים וידוע (קרטון במקרה הזה) ויוצר אותו מחדש בחומר אחר, זר, לא פונקציונאלי ובכך הוא יוצר משמעות ודרך חדשה לקרוא את הדימוי והשדה בו הוא פועל. מה שהיה מוזנח ושולי, צדדי ומובן מאליו, נמוך ועני הופך בזכות המהלך הזה למרכזי וגבוה,עשיר ובעל משמעות, "קדוש" וחשוב או במילה אחת אמנות. 

סולם

לבחירה בחומר והמרתו בחומר אחר, ולתהליכי הפירור והיציקה מחדש יש משמעות עליונה בתהליך עבודתו של פניכל והם אלה שמפעימים ומחיים אותה. לא ה'זיוף' הוא העיקר, כי אם האמת הישירה והמדויקת של החומר האחר ויכולתו להחליף את הקודם, תוך כדי הטענתו בהקשרים ובמשמעויות חדשות. במובן זה, פניכל מבקש לרמוז על אופק חיובי, אם, אכן, מטמורפוזה של גלגול פנימי, אכן יכולה להציע תקווה. מבחינתו – גלגול של אבקה חזרה לחומר מוצק, חלודה שמתעצבת שוב כמסמר או גרגרי חול שמתארגנים לגוף קשיח –  כמוהם כ'עוף החול' הקם לתחייה, או כנחש הנושך את זנבו – גם אם יש כאן מבוי סתום, הרי נולדת כאן מעגליות אין-סופית.

מטמורפוזה חומרית שכזו מתרחשת ב"סולם" (2010), שעשוי בתהליך של יציקת חול חלולה, ריאליסטי עד אחרון הפרטים: מסמר יצוק מחול תקוע באחד השלבים והשלב התחתון שבור במחציתו וחושף שבבים חדים. סולם עץ עשוי חול מהווה פרדוקס לוגי ברור, אם לא תזכורת סמלית לפועלי הבניין שצונחים מפיגומים קורסים. הסולם של פניכל, פשוט ובסיסי כל כך במבנה, מתפקד כ'מונח' אנציקלופדיסטי, מגדיר צורה ופונקציה של אתוס הבנייה.

מתוך טקסט של טלי תמיר, "חיימי פניכל: שבירות של פרולטר" שנכתב עבור תערוכת היחיד ״תל״ במוזיאון הרצליה (פתיחה: דצמבר 2018, אוצרת: איה לוריא)

מסמר מס' 10 

לפני שנתיים פורסם כי פטיש ומסמרים בני כ-1,400 שנה התגלו בחפירה ארכיאולוגית באושה העתיקה, סמוך לקריית אתא. הגילוי המפתיע חשף שתושבי המקום היהודים עסקו בעת העתיקה בייצור כלי עבודה מברזל. במסגרת המחקר האמנותי של חיימי פניכל, שעושה שימוש בטכניקות פיסול מגוונות, מוצגות בתערוכה יציקות של מסמרים חלודים שהרכיב מאבקות ברזל, פלדה וחלודה שהוא אוסף. לצד המסמרים המעוקמים מופיעות בעבודה הערות בכתב יד – כמו "10 ג' חלודה לא מסוננת" או "15 ג' א. ברזל מסונן בינוני, 3 ג' 305 מהודק" – שנראות כשרבוטים של ארכיאולוג במהלך חפירה. באופן שיטתי ומתודולוגי אוסף פניכל נתונים חומריים הנוגעים לעברה של האנושות – במקרה הזה פירורי חלודה מהסוג המצוי בחפירות ארכיאולוגיות. פניכל מתייחס לכליה של החומר ויוצק אותו מחדש מתוך עצמו. או במילותיו: "התוצר עשוי מהמוות של החומר, מההפרשות שלו. אני כביכול מחיה אותו מחדש, אבל הוא נוצר בלוי ומוחלד

מתוך טקסט של האוצרת שירה פרידמן בעקבות התערוכה הקבוצתית ״חפירות״ במוזיאון ארצות המקרא בה הוצגה העבודה (פתיחה: נובמבר 2021)

–

חיימי פניכל (1972), חי ועובד במרכז ובשרון. בוגר לימודי BFA המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל, ירושלים (2002) ותואר שני באמנות באוניברסיטת חיפה (2021). הציג בארץ ובחו״ל בין היתר במוזיאון חיפה, מוזיאון פתח תקווה, מוזיאון ישראל, המרכז לאמנות עכשווית תל אביב, גלריה שלוש, מוזיאון תל אביב, גלרית המדרשה, המוזיאון היהודי בלונדון, מכון גתה בבולגריה, מוזיאון סאני לאמנות בלונדון, מוזיאון האורנג׳רי בפריז, בית אמריקה במדריד ועוד. פניכל זכה בפרסים רבים ביניהם בפרס אמן צעיר (2007), פרס עידוד היצירה (2014), פרס שרת התרבות לאמנות פלסטית (2017), מלגת מפעל הפיס למימון תערוכה (2019), מלגת Artis למימון תערוכה (2019), מלגת קרן ליוצרים עצמאיים (2020) ועוד.

www.haimifenichel.com