ביטויים של משבר

הנושא לגיליון זה עלה בתחילת השנה האזרחית, כשרוחות המשבר הורגשו מרחוק במעומעם, כמו "צבא פרשים" שהולך ומתקרב. חצי שנה מאוחר יותר, עם עליית גיליון זה, הסערה גברה והתקדמה חזיתית לעברנו. שיווי המשקל שבו היינו נתונים רוב הזמן – התערער. ביום בהיר אחד, כמו התמקמנו על סף התהום, הכל החל להשתנות במהירות לנגד עינינו, נדמה כי אנו ניצבים במרחק פסיעה מנפילה לבור שחור ועמוק. כנראה שהמשבר תמיד היה כאן, מפעפע, כמו פוטנציאל שחיכה למימוש, וכעת עם הגעתו לנקודת הרתיחה, הוא נפער החוצה בעוצמה כה עזה עד ששבריו התעופפו לכל עבר וסדקו כל אחד ואחת מאיתנו. 

ניתן לומר כי ישנם סוגים שונים של משברים; כאלה שהם חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות הנורמלית של האדם או האישה כמו תקופת ההתבגרות או משבר גיל הארבעים. על הסוג האחר נמנים משברים שאינם צפויים מראש. הם מתרחשים בעקבות אירועים בעלי משמעות מאיימת, כמו אובדן של אדם קרוב, פגיעה במעמד החברתי או האזרחי. רבים רואים במשבר תופעה שיש לעשות כל מאמץ כדי להימנע מלהיקלע אליה, אולם יש החושבים שמשברים ממלאים תפקיד חיוני בחיים בעיקר משום שהם מציבים אתגר רציני ומחייבים לגלות את משאבי ההתמודדות החבויים בכל אחד ואחת מאיתנו.

גם עבורנו עריכת גיליון זה הייתה משימה לא פשוטה. חשבנו ארוכות כיצד לבטא את התחושות שהמשבר מביא עימו; כיצד ניתן להמחיש את הבהלה, את ההתמודדות האישית. ביקשנו להסתכל על הנקודה שלפני התפרצותו, את רגע הבעבוע ואת מה שקורה לאחר הבקיעה. רצינו להכיל את הכאב ואת העצב אבל גם את ההומור, את הכוחות ואת התקווה. השתדלנו לשלב עבודות שעוסקות בסוגים שונים של משברים, כאלו שמגיעים מהמקום האישי והפרטי ביותר, דרך אלו שמתעמקים בלאומי ובפוליטי ועד למקום המופשט והאוניברסאלי. 

כאן המקום להודות לכל המשתתפות.ים שמציגות.ים את עבודתם בגיליון זה ולכל מאות (!) האמניות.ים ששלחו הצעות לקול הקורא. 

שנזכה לכוח, לתקווה ולימים טובים 

רינת אדלשטיין והדסה כהן 

עורכות הגיליון