ברלין על פי יוסי

הייתי בברלין שנודע לי על מותו של יוסי. לאחר ההודעה המטלטלת מצאתי עצמי בוחנת באובססיביות את עבודותיו ומגלה שתצלומים רבים שאני אוהבת הם כאלה שצולמו בברלין. וכך התחיל המסלול שלי ברחבי העיר בעקבות יוסי.

השוטטות בעיר החלה כנסיון להתחקות אחרי מקומות שביקר בהם, במגמה לפענח את הויזואל שמשך את יוסי ובכך מעשה השוטטות הפך לתרגיל בהתבוננות – נסיון להסתכל על אובייקטים, להעמיק ולהשתהות כמוהו, כמו יוסי.

אחד הדברים שהיה אומר לי תמיד ביחס לעבודותיי היה לחזור למקומות שוב ושוב באופן סיסטמתי, להתמיד. אני עדיין מנסה ליישם את עצתו. משמעת העבודה שלו עוררה בי תמיד פליאה והערכה. נזכרתי ברגעים בהם היה משתף בתהליך עבודתו:  שהיה יוצא לצלם לפני הזריחה בכדי לתפוס את האור הרך שכה נדיר בישראל. ואילו בברלין, אני מדמיינת, בוודאי נהנה מהאחידות של האור במרבית שעות היום. אולי זו הסיבה למספר התצלומים הרב מהעיר.

חלק מהמקומות שצילם השתנו משמעותית וחלק נותרו אותו הדבר. היה לי קשה מכפי שנדמה לאתר את האובייקט הספציפי או הפינה המדויקת בה צילם. הוא גרם לי להתגנב לאזור סגור לעובדים; להסתובב שעות בעקבות גרם מדרגות ללא הצלחה; לתחקר גרמנים ולנסות לשדל אותם לתת לי לצלם באזור חסום-ללא הצלחה, וגם להתאכזב שמקום בו צילם סגור עד להודעה חדשה. אבל בעיקר, ברוחו, יוסי הביא אותי לבקר במקומות יפים, לגלות אזורים שלא הכרתי בעיר ושלא הייתי מגיעה אליהם בלעדיו. הוא עודד אותי להתבונן לעומק בדברים שלידם עברתי פעמים רבות ולא שמתי לב לפרטיהם. בנוסף, גרם לי להתאהב מחדש בפיסול.

מורה יקר, הרבה שאלות רציתי לשאול אותך ולא הספקתי. אמשיך ללכת בעקבותיך וללמוד אותך וממך.

משאת