דרייפוס/מלייס

במהלך קונספטואלי, עמלני ופיוטי, מעבד ניר עברון, את אחת מיצירות המופת הנשכחות של ראשית הקולנוע – סרטו של הקולנוען הצרפתי ג'ורג' מלייס פרשת דרייפוס (1899) – לכדי סדרה של תשעה תצלומים בשחור־לבן. הסרט עוקב אחר הפרשייה שהחלה כחמש שנים לפני יצירת הסרט בה קצין יהודי צעיר בצבא צרפת הואשם בריגול למען גרמניה. הסרט הינו שיחזור דרמטי (המבוסס על צילומי עיתונות) של רגעי מפתח בסיפור כגון מעצרו של דרייפוס, המשפט וההרשעה.

כל אחד מתשעת התצלומים של עברון לוכדים בדימוי בודד את כל הפריימים בכל אחת מאפיזודות הסרט (במקור הסרט היה בנוי מאחת־עשר אפיזודות, אך שתיים מתוכן אבדו). כל פריים ופריים בסרט צולם בנפרד ומעשה המיזוג של למעלה מ־1500 פריימים זה על גבי זה יצר בסופו של תהליך דימוי מופשט שבו הסטטיות של המצלמה משמרת בהירות מסוימת של פרטי התפאורה, אך תנועת השחקנים בתוכה יוצרת עננה מטושטשת. עברון מכווץ את הפריסה הנרטיבית של הזמן הקולנועי את תוך הסטטיות המיידית של הדימוי הצילומי.

אוצר וחוקר הצילום, ד״ר ניסן פרץ כתב על העבודה: "הרכבתם יחד של שני הנרטיבים – הנרטיב מבוסס־הזמן של הסרט והנרטיב האל־זמני הקפוא של הדימוי הצילומי – הוא מהלך שכמוהו כשיבה אחורה, אל ההיסטוריה, והשטחה שלה לכדי תא יחידי (במסגרת הפעולה האמנותית והאינוונטר היצירתי של האמן). עברון דוחס את הנרטיב הנע, מבוסס־הזמן, אל תוך דימוי מופשט דומם – תצלום סטיל – המכיל בתוכו את מכלול האירועים והפעולות של הרצף הקולנועי, באופן המעמיד ישות חזותית חדשה. הראינוע (ואחריו הקולנוע) היה המשכו הטבעי של הצילום. עברון, באמצעות המהלך היצירתי־אינטלקטואלי שהוא מפעיל, מהפך את ההשתלשלות הזו כאשר הוא גורם ליצירה הקולנועית לקרוס חזרה אל המדיום שממנו הגיעה. המהלך מוליד עבודה מאתגרת, המעודדת אותנו, הצופים, לשחזר את הנרטיב ולהעלותו מחדש בדמיון. הדימויים הייחודיים הללו מביאים סדרה שלמה של מהלכים, פעולות ותנועות המתקיימים בו־זמנית. הם מרכיבים סדר חזותי חדש, שכמוהו כרידוד של ההיסטוריה לכדי מילה או משפט יחידניים."

הסדרה נוגעת באחת הסוגיות הנמצאות בלב עבודותיו של עברון – כוחה של המדיה בעיצוב דעת קהל. בעוד סיפור הפללתו של דרייפוס ותפיסת האשמה הציבורית שלו ניזונו מהאנטישמיות הרווחת בצרפת של סוף המאה ה־19, גישתו האוהדת של מלייס, שאף גילם בסרט את סנגורו של דרייפוס, סייעה לשינוי בדעה הציבורית באשר לתפיסת חפותו.

–

ניר עברון  עובד בצילום, בווידיאו ובפילם ובוחן ביצירותיו את האופנים השונים בהם נכתבות ונבנות היסטוריות חברתיות ופוליטיות. עברון נשען במחקרו על עדויות, מסמכים ארכיוניים ועקבות למהלכה של ההיסטוריה ובאמצעות אסטרטגיות של ביצוע מחדש, ספקולציה ומונטאג׳ מציף שאלות רפלקסיביות אודות תפקיד המדיה בעיצוב אופני התפיסה שלנו את העבר.

עברון הוא בעל תואר BFA מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ובעל תואר MFA מהאקדמיה לאמנות סלייד, לונדון. עבודותיו של עברון הוצגו במוזיאונים וחללי תצוגה רבים בארץ ובעולם בהם תערוכות יחד במוזיאון תל אביב לאמנות; ICA ריצמונד, ארצות הברית; LAXART, לוס אנג'לס, ארצות הברית; המרכז לאמנות עכשווית CCA, תל אביב; ותערוכות קבוצתיות, בהן ב־FOMU, אנטוורפן, בלגיה; ניו־מיוזיום, ניו יורק; מרטין  גרופיוס באו, ברלין; הביאנלה בסידני, אוסטרליה; טריאנלה ICP, ניו יורק; הביאנלה בברלין ועוד. עברון הוא זוכה פרס משרד התרבות לאמן וידיאו, פרס מירון סימה ועוד, הוא מרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ושימש מרצה אורח במחלקה לצילום וקולנוע באוניברסיטת VCU, ריצ'מונד, ארצות הברית.

www.nirevron.com