גיליון #32 | המשפט | פברואר 2021
שער הגיליון מאת מיכל בראור, צילום מקור: לע"מ. לצפיה בשער לחצו כאן

ללא כותרת, 2017, קולאז׳ צילומי, 35x50 ס״מ

הטרילוגיה

Bookmark and Share

"הטרילוגיה" היא סדרה של שלוש תערוכות שהציגה רונית פורת בין השנים 2018-2016 ושעקבה באופן פרום אחר השתלשלות סיפור פשע שהתרחש בברלין ב־1931. בינואר של אותה שנה התגלתה גופתו של השען פריץ אולבריך בחנותו. החקירה הובילה למעצרם של לישן נוימן, נערה בת שש־עשרה, בן זוגה ריכרד שטולפה וחברו אריך בנזיגר שהואשמו בביצוע הרצח. החקירה חשפה גם, כי בחדר פנימי בחנותו של אולבריך היה סטודיו קטן לצילום פורנוגרפי שבו צילם במשך כעשור מאות נערות צעירות, עם חלקן קיים יחסי מין. לישן ניומן היתה אחת מהן. סיפור הרצח והמשפט של השלושה היוו סנסציה בתקשורת הגרמנית של התקופה וזימנו פרשנויות של מומחים מסוגים שונים שליוו את המשפט בעיתונות. הנאשמים טענו במהלך המשפט כי המטרה היתה לשדוד את החנות והרצח אירע שלא בכוונה תחילה. הנאשמים נידונו לחומרה: שטולפה נידון למוות, בנזיגר לשש שנות מאסר ונוימן, שהיתה בהריון בזמן המשפט, נידונה לשמונה שנות מאסר.

מהלכה האמנותי של פורת כלפי הסיפור ההיסטורי אינו ישיר. היא החלה במחקר ארכיוני ואספה תצלומים רבים מאותה תקופה הלקוחים ממקורות שונים (ובתוכם גם תצלומים שצילם אולבריך עצמו בסטודיו ותמונת המעצר של נוימן) איתם היא ייצרה מהלך קולאז'יסטי, לא לינאירי, אשר נפרש על פני שלוש התערוכות. ההשתברות הפרגמנטרית של הסיפור נוגעת בקושי לספר מחדש אירוע היסטורי – הארכיון נותר מעין מאגר של נרטיבים ציבוריים ופרטיים שממנו ניתן למשוך ולהבנות קווי עלילה שונים ואף סותרים, על פי עמדת המתבונן.  יותר מניסיון להתחקות אחר הפרטים העובדתיים של הפרשה, התערוכות ניסו לשרטט וללכוד את המנגנונים הפסיכולוגיים, האישיים והקולקטיביים, בבסיס הדרמה הזו ובעיקר את התנועה החוזרת במיני וריאציות בין קורבן למקרבן. בנוסף, התערוכות שילבו מנגנונים היסטוריים שונים של תצוגת צילום (כגון הקייזרפנורמה והפרקסינוסקופ) ונגעו גם בתצורות ובתפקידים השונים של הצילום בכינון של יחסי כוח מסוגים שונים: בין גבר לאישה, צלם למודל, מציצן לאובייקט המבט, בין המשטר לסובייקט המפוקח ובין זיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי.

שלוש תערוכות "הטרילוגיה":

"צייד הזמן", אינדי – גלריה שיתופית לצילום, 2016

"מר אולבריך והעלמה נוימן", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 2017, אוצרת: אורית בולגרו

"המשפט", מוזיאון תל אביב לאמנות, 2018, אוצרת: רז סמירה

רונית פורת היא בוגרת החוג לצילום ומדיה דיגיטלית במכללת הדסה ירושלים, ובעלת תואר שני באמנות מצ'לסי סקול אוף ארט אנד דיזיין, לונדון. פורת יוצרת הצבות מבוססות קולאז'ים צילומיים רובם לקוחים מרדי־מייד של מקורות חזותיים וחומרים ארכיונים שבאמצעותם היא בוחנת ייצוגים ואירועים היסטוריים, מפרקת ומרכיבה אותם מחדש.

פורת הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם, בהם: מוזיאון תל אביב לאמנות; מוזיאון חיפה לאמנות; מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; גלריה אסימטריה, וורשה; גלריה דר סטאט בוולס, אוסטריה; וגלריה אינדי, תל אביב. פורת זכתה בפרסים ומלגות בהם פרס לורן ומיטשל פרסר לצלמת ישראלית צעירה מטעם מוזיאון תל אביב, מענק קרן רבינוביץ לאמנויות, מלגת ארטיס, פרס עידוד היצירה מטעם משרד התרבות, ומלגת קרן התרבות אמריקה ישראל. היא בוגרת תוכנית שהות האמן של ארטפורט, תל אביב וחברת אינדי – הגלריה השיתופית לצילום בתל אביב.

ronitporat.com