הללויה

חומר הגלם ששימש את האמנים ליצירתם הוא סרט אילם מן הארכיון, שנמשך דקה וארבעים שניות. הסרט מתעד טקס הבאת ביכורים שנערך בשנת 1935 באצטדיון המכביה בתל־אביב. במרכזו עומד "המקדש" – מבנה מונומנטלי שנוצר והוקם במיוחד לכבוד האירוע. מחוות טקסיות רבות מתנהלות סביב המבנה המפואר, העשוי מדיקטים: העלייה לרגל, נשיאת ארון הקודש, לוויים ולוויות תוקעים בחצוצרות, הבאת זרים ותהלוכת נשיאת הטנא. לצד אלו משולבים בסרט קטעי מעבר, ובהם מבט על אצטדיון המכביה, כשברקע פוסעת אורחת גמלים המובילה תפוזים אל נמל יפו; מורים מלווים את הילדים המופיעים; תיעוד קהל הצופים הגדול שיושב ביציעים; ותקריבים של קופות קרן קיימת לישראל.

הטקס כולו מורכב מריטואלים עבריים קדומים המנותקים מחיי היום-יום של המציגים אותם. על רקע תפאורה מפוארת של בית המקדש, ילדיה החילונים של העיר תל־אביב מחופשים לאנשי דת יהודים, מצוידים בגלימות ומלאי כוונה להציג את פרשנות מוריהם לעלייה לרגל לירושלים לקראת חג השבועות. לטקס כולו, או שמא להצגה כולה, מטרה אחת: להיות ייצוג היסטורי ומיתי של שיבת ציון בגרסתה הציונית ושל כיבושה מחדש של המולדת. הנרטיב הדתי של החג והליטורגיקה ("הללויה", "הללו אל בציון", "קומו ונעלה") מנוכסים לצרכים אידיאולוגיים, וכך מוצג טקס שבו הקדושה מוחלפת במשנה ציונית. 

במקור, הבאת הביכורים לבית המקדש והענקתם לכהנים היו מצווה מהתורה, אך בגלגולה הנוכחי פעולה זו מתיכה את האמונה באל עם החיבור הציוני לקרקע, את עובדי האדמה המודרניים עם העלייה לבית המקדש המדומיין, והיא הופכת עבור הילדים והילדות לטקס חניכה ציוני המקדש את אדמת המולדת. העריכה המחודשת של הסרט מבקשת להתמקד בנערות ובנערים המשתתפים בטקס ולהתבונן בו במבט מרוחק. העריכה מנקה את רעשי הרקע בניסיון לזקק את הפעולה הטקסית מתוך סביבתה ומותחת 30 שניות מתועדות על פני כמה דקות. באופן זה הפעולות הסמליות הופכות למונומנטליות עוד יותר מאשר במקור. הן מאפשרות לנו להשתהות על רגעי ההבניה של הפעולות הללו, על הדמויות שנושאות אותן, על התפקיד שהן משרתות. 

העבודה מהדהדת גם את הגישה הממסדית שהנהיג בשנות החמישים והשישים על הר ציון ש"ז כהנא: עידוד של קיום אירועים מסוג זה בכל החגים, ובהם העלייה להר בחג השבועות כדי לחזק את הקשר של עם ישראל לאדמה ולקדושתה. הפסקול הוא עריכה מחודשת של היצירה "הללויה" של פוגצ'וב משנת 1934 שליוותה את הסרט בגרסתו המקורית כפי ששודרה ביומני "כרמל" בכתבה "חגיגת הביכורים" (תרצ"ה, 1935). האטת התנועה בעבודה משולבת בהאטת הפסקול, שרובו בנוי על דגימות סאונד וקול מתוך היצירה בדגש על המילה "הללויה".

הווידאו טוען את הפעולות הטקסיות במטען רוחני, אקסטטי, וברגש. התנועה המואטת מתעצבת ככזו המכוונת למעלה, כלפי שמיים, והיא נדמית כבעלת ממד משיחי. בימים אלה שבהם נעשים מעשים קיצוניים ואלימים בשם היהדות, הטקס המזוקק שיוצרים יואלי וקיצ'לס הוא קריאה מן העבר המשקפת את המתרחש במחוזותינו היום. קריאה זו היא בה בעת עקבות שנשארו מלפני 90 שנה וגם אספקלריה הניצבת מול שורשים אלו. היא מאפשרת התבוננות על מחוות טקסיות, ילדיות ותמימות לכאורה, ועל התגלגלותן והשלכותיהן בהווה. 

*

הטקסט נכתב על ידי רינת אדלשטיין עבור קטלוג התערוכה להאמין בהר ציון, פסטיבל מנופים, יולי 2024

העבודה פותחה במסגרת שהות אמן של "סטודיו שיתופי" במרכז לאמנות דיגיטאלית, חולון

–

נעמי יואלי היא יוצרת עצמאית של עבודות במה בינתחומיות כבמאית, דרמטורגית, שחקנית, בובנאית, פרפורמרית ומספרת סיפורים. חוקרת טקסים ציוניים כתיאטרון. דוקטורט באוניברסיטת תל-אביב. עבודות הבמה שלה מופיעות בארץ ובעולם. זוכת פרס לנדאו לאמנויות הבמה (2008), פרס רוזנבלום לאמנים מצטיינים (2012),עמיתת כבוד של האוניברסיטה הפתוחה (2016), פרס מפעל חיים קיפוד הזהב, 2022. בין עבודותיה: דודה פרידה: המוזיאון, פסטיבל עכו, 2006; בין הספירות, קבוצת תיאטרון רות קנר,2008; השולחן, 2008; נפיץ: תיירות מלחמה, עם גליה יואלי, פסטיבל עכו 2011; אקס חמותי החורגת, הזירה הבינתחומית, 2015; בשורות נעימות ומשיבות נפש, קבוצת תיאטרון רות קנר 2016;  תיאסטס, עם דורון תבורי, 2020; יאללה בטטה, עם יוסי מר חיים, 2022; מלאך היא קוראת לך, מונודרמה צרויה להב, 2023; זיס עם דורון תבורי, 2023.

דניאל קיצ'לס הוא יוצר בין-תחומי המשלב בעבודותיו וידיאו, סאונד, פעולה ומוזיקה. עבודותיו כוללות תהליכים של פירוק וניתוח דימויים, פעולות תלויות מקום והלחנה הבוחנות יחסים בין סאונד, מקום ופעולה. הציג בתערוכות בארץ ובחו"ל, בין היתר במוזיאון ת"א, גלריה החדשה סדנאות האמנים טדי, ירושלים; גלריה בית התה בבית הנסן, ירושלים; מוזיאון חיפה לאמנות; מוזיאון רוקפלר, ירושלים; מוזיאון KRONA, אודן, הולנד; גלריה טריומף, מוסקבה; גלריה לבירינט, לובין, פולין; Kunsthalle הנובר, גרמניה; הביאנלה לאדריכלות בונציה ועוד. עבודותיו נמצאות באוסף מוזיאון ישראל, אוסף הארץ ובאוספים פרטיים. כמוזיקאי הוציא לאור שני אלבומי סולו ושלושה אלבומים במסגרת הצמד "יאפים עם ג'יפים", והלחין פסקולים לעבודות במה, קולנוע ואמנות.