גיליון #36 | טריק | מאי 2022
שער הגיליון מאת הילה לולו לינ פרח כפר בירעים. לצפיה בשער לחצו כאן

וידיאוקונסטרקשנס

Bookmark and Share

החומרים: חלל פנים (שקירותיו לבנים), נייר טפט ויניל שחור, סכין חיתוך, מצלמת וידיאו

הוראות ייצור: א. אתרו בחלל פינה פנויה, שקנה המידה שלה יחפוף, פחות או יותר, לממדי גופכם. ב. גזרו את נייר הטפט השחור לשלושה מצולעים מרובעים והדביקו אותם בפינה שנבחרה, כך שממרחק מסוים ידמו שלושת המרובעים לשטח דו-ממדי אחד רציף, שצורתו משולש. ד. קבעו את מצלמת הווידיאו על חצובה באותו מקום שממנו ארגן המבט את יחידות הטפט הנפרדות לכלל יחידה גיאומטרית אחת, ותעדו את המראה שלפניכם. ה. בזמן התיעוד היכנסו לאזור הפריים המצולם, הסתובבו בו, שבו על הרצפה, התרוממו, ושוב הסתובבו. ו. בזמן התיעוד הסירו, בעזרת סכין חיתוך, את חלקי הטפט מן הקירות ומן הרצפה. ז. בסיום ההסרה כבו את המצלמה.

עצות לשימוש ולהפעלה: לכאורה, בשונה מעבודותיהם של בני אפרת, יהושע נוישטיין, נחום טבת ומיכאל גיטלין המוצגות בתערוכה, ובהיפוך (שוב, לכאורה) לתפישה המינימליסטית "מה שאתה רואה זה מה שאתה רואה" (פרנק סטלה, 1964) – מוקדשת עבודתו של בוקי שוורץ וידיאוקונסטרקשנס להצגת נוסחאות שונות של אשליה. אולם ברוח הפוסט-מינימליסטית המושגית, החותרת לחשיפת האמת באמנות, האשליה, במקרה של שוורץ, מופיעה לא כתכונה פנימית נסתרת, אלא כנושא בעבודה. כבר בתחילתו של הראשון מבין ששת חלקי העבודה, מאוכלס הפריים המוקרן בדימוי של משולש שווה-צלעות שחור. בהמשך, עם היכנסו של האמן לגבולות הפריים המצולם, מתחוור לצופים, כי מה שנתפש במבט ראשון כדימוי של משולש שטוח, הוא, למעשה, סביבה תלת-ממדית מוכרת, מפגש של שני קירות ורצפה. בקטעים הבאים בעבודה מוסיף שוורץ ומשכלל את אסטרטגיית חשיפת האשליה שבה נקט בקטע הווידיאו הראשון באסופה. בקטעים אלה מאפשר שוורץ לקהל להיווכח לא רק בחשיפה מלאה של פירוק הדימוי האשלייתי, אלא גם בשלבי הבנייתו בשטח, המטרימים את רגעי האשליה. הבניית האשליה, ניפוצה ברגע הבא, וההשהיה הרגעית ביניהם, המאפשרת לצופים לחוות לרגע קצר גם את קסם הבדייה – כולם יחד מהווים מסמך חשיפה נוקב מפיו של מי שמכיר היטב את סודות האשליה החזותיים בפיסול, ומבפנים. בלונדון, בשנות השישים, נמנה שוורץ עם קבוצה של פסלים צעירים, שהתחנכו בבית מדרשו של אנתוני קארו, הפסל הבריטי המפורסם. בהמשך לא זו בלבד שפנה לייצור מעבר לגבולותיו הצרים של מדיום הפיסול (בוידיאוקונסטרקשנס, למשל, משולבות מחוות של פיסול, של וידיאו, של מיצג ושל רישום), אלא הוא בחר ממש להפנות גב למצע התיאורטי שממנו צמח. פסלי המראות והעץ (ר' אוסף מיכאל אדלר בתערוכה), סרטי הווידיאו ומיצבי הווידיאו של שוורץ משנות השבעים הם עדות ברורה לכך שנקודת המוצא ביצירתו אז – יציאתו נגד העקרונות האנטי-גרביטציוניים (הקונסטרוקטיביסטיים) האשלייתיים, עקרונות שאפיינו את הפיסול באסכולת קארו ודיויד סמית ודגלו בחשיפת האמת ובהחצנת הטכניקה באמנות – היו ביטוי לעמדה מוסרית ברורה. בוידיאוקונסטרקשנס ובעבודות אחרות, כגון המשולש הצהוב (1979; מיצב וידיאו השייך לאוסף מוזיאון הוויטני לאמנות אמריקאית בניו יורק), נחשף הפוטנציאל השקרי של יצירת האמנות בריש-גלי, אולם במקום תחושה של אכזבה מן ההכרה, מתעוררת דווקא תחושה של עונג בקרב הצופים/העדים לחשיפה, תחושה האופיינית להמתקת סוד בקרב יחידי סגולה.

(מתוך הטקסט האוצרותי של עדי אנגלמן, פורסם בקטלוג התערוכה שאצרה "*DIY: אוסף מיכאל אדלר ופוסט-פוסטמינימליזם ישראלי בשנות השבעים ובאמנות עכשווית", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 2008. אוצרת ראשית: דליה לוין)

 

וידיאוקונסטרקשנס (שישה חלקים), 1978, וידיאו ש/ל (הומר לדי.וי.די), 00:19:44 דק', לופ. העבודה הוצגה לראשונה בתערוכת היחיד של בוקי שוורץ, גלריה או.קיי. האריס, ניו יורק, 1978.

בוקי (משה) שוורץ, ישראלי, 2009-1932. פעל בישראל ובארצות הברית. בוקי שוורץ נולד בשנת 1932 בירושלים וגדל בתל אביב ובקיבוץ מעיין ברוך. שם, החל בלימודי אמנות אצל משה שטרנשוס. בנעוריו שימש כמדריך נוער של "התנועה המאוחדת" בירושלים. באותה עת למד רישום ב"בצלאל". בשנת 1956 עזב את הקיבוץ והחל בלימודי אמנות במכון אבני. לאחר לימודיו שימש לתקופה כאסיסטנט של יצחק דנציגר. בסוף שנות ה-50 נסע לאנגליה ללימודי אמנות. עם שובו לישראל, בשנת 1962, החל להציג את יצירותיו. בשנת 1965 היה שוורץ ממקימי קבוצת "10+" ובשנת 1966 ייצג שוורץ את ישראל בביאנלה של ונציה. בין השנים 1971-1982 שהתגורר בניו יורק, ארצות הברית. בתקופה זו החל לפתח את תפיסת הפיסול המשולב בוידאו. לאחר 1982 התגורר שוורץ במקביל בישראל ובארה"ב.

www.bukyschwartz.com