חלב אם

במהלך 2016, כשנה לאחר שילדה את בתה השנייה, נדרשה גולדויכט לנסוע פעמים רבות לחו"ל לצורך עבודתה. מכיוון שבאותם ימים היניקה את בתה הפעוטה, היא בילתה זמן רב מהנסיעות בשירותים ציבוריים ברחבי העולם, שואבת חלב אם ולאחר מכן שופכת אותו לכיור, כשהיא מתעדת את התהליך.

העבודה חלב אם מציגה פעולה חוזרת ונשנית של יד השופכת חלב מבקבוק האכלה לתינוק. במבט ראשון נדמה שמדובר בקטע קצר החוזר על עצמו, אך במהלך הצפייה נגלים פרטים החושפים את העובדה שמקור החזרה הוא בריבוי התיעודים של הפעולה ולא עריכת הווידיאו. אט־אט ניתן להבחין בהססנות ובאיטיות של שפיכת החלב, שייתכן שמעידות על הקושי שבביצוע פעולה זו.

העבודה מציגה מערכת כלכלית: חלב אם, שנועד לכלכל את התינוק, משמש כשער חליפין בעל משמעויות רבות. ככל מטבע אחר, החלב "נרכש", כלומר מיוצר במאמץ פיזי רב, מצריך זמן שאיבה מצד האם וכרוך בחוסר נעימות; לאחר מכן ערכו "רוכש" עבור האם זמן שבו היא תוכל להיעדר ולשמור על שגרת עבודתה, ובפועל להיות רחוקה מתינוקה לכמה שעות. בדומה לתהליכים כלכליים של היצע וביקוש המוכרים לנו מחיי היום־יום, חלב אם נוצר בהתאם לביקוש, ולכן, כדי להגביר את ייצור החלב יש להגביר את הדרישה לו גם כאשר האם רחוקה מתינוקה.

ה"זהב הלבן" הזה טעון במשקעים פיזיולוגים ונפשיים רבים. זו הדרך הטבעית, וישנם אומרים גם הבריאה ביותר, להזין את הילוד. לרוב בבתי יולדות בישראל מופעל לחץ גדול על אימהות טריות להיניק ולא להשתמש בתחליפי חלב מלאכותיים. חלב אם, שהוא תוצר ממשי של הגוף, מאפשר חיבור בלתי אמצעי בין האם לתינוקה, המהווה מעין הארכה של חבל הטבור ויוצר תלות גדולה ביניהם. מנגד, ההנקה עלולה להיות מושפעת בקלות מלחץ, תזונה ומתחים נפשיים, ומחירה הנפשי והפיזי גבוה גם הוא. תהליך המדידה והאבחון הנהוג בישראל מתחיל מרגע היווצרותו של העובר, ולעיתים כרוך בביקורת על טיבה של האימהות ואף בהאשמה של ממש. קל לערער את ביטחונה של אם, גם אם מנוסה, כאשר מופעלים עליה מנגנוני חרדה וביקורת חיצוניים וגם עצמאיים בנוגע למודל האימהות שהציבה לעצמה. הבחירה של אםֵ לעבוד, ליצור ולקדם את הקריירה שלה כרוכה בתשלום של מחירים רבים: מחיר הגעגוע לתינוקה, מחיר הביקורת מבפנים ומבחוץ, ובמקרה זה גם מחיר ההתמודדות עם בזבוז, השלכה ואובדן של חלב, שהוא חלק מגוף האם ומהווה תזכורת לפרידה הקשה ממילא מתינוקה. החזרה על מעשה השפיכה והתיעוד שלו מספקים תשובה אמנותית מורכבת לכל תהליכי האשמה והמדידה האלה.

טקסט מאת לי היא שולוב, מתוך קטלוג התערוכה "אחות, אחות".

–

הדסה גולדויכט היא אמנית וידאו ומיצב. היא בעלת תואר ראשון מ-Rhose Island School of Design ותואר שני (.M.F.A) מה־School of Visual Arts בניו־יורק. עבודותיה מוצגות במוזיאונים בארץ ובחו״ל וביניהם מוזיאון ישראל; מוזיאון הפונדזיונה קווריני סטמפליה, ונציה; הספריה הלאומית; המוזיאון היהודי בניו־יורק; המשכן לאמנות עין חרוד; הגלריה הלאומית לאמנות זכטה, ורשה; המוזיאון היהודי בברלין; הטייט מודרן, בלונדון; מוזיאון על התפר, ועוד.

תוכניות רזדנסי בהם השתתפה כוללות את ה- Skowhegan School of Painting and Sculpture, The Lower Manhatan Cultural Council Workspace, The Center For Book Art NY, Urban Glass NY, מרכז מעמותה פסל למדיה, וPeleh -Asylum רזדנסי.

עבודותיה נמצאות באוספי מוזיאון ישראל, מוזיאון תל־אביב, המוזיאון היהודי בניו־יורק, מוזיאון הפונדציונה קווריני סטמפליה בוונציה, מוזיאון RISD ובאוספים שונים בארץ ובעולם.

HADASSAGOLDVICHT.COM

THEHOUSEOFLIFEVENICE.COM