יומן אישפוז

הייתי מאושפזת באיכילוב תקופה ארוכה. זאת היתה פעם ראשונה שביליתי כל כך הרבה זמן סגורה במוסד רפואי, כאשר אסור לצאת משטח בית החולים ולפעמים גם לא הייתי מסוגלת פיזית ללכת הרבה.

אישפוז זה דבר משעמם ולא כיף. הזמן לא באמת עובר, האוכל גרוע, ואת אף פעם לא בוחרת את השותפה שלך בחדר. אבל האינטרנט באיכילוב מוצלח ומהיר כך שמצאתי את עצמי מתהלכת במעגלים במחלקת נשים ומאזינה לפודקאסטים ומתבוננת בסביבה בעניין רב.

מחלקת נשים באיכילוב כנראה נראית בדיוק כמו כל מחלקה רנדומלית בבית חולים ממוצע. הקירות מקושטים בצילומים גדולים מנופי ארצנו, הרבה ירוק ומים וציפורים נודדות מנסים להשרות שלווה ורוגע, אך בחודש שהסתובבתי במחלקה לא שמעתי או ראיתי אף אחת מתעכבת ליד הצילומים או מתרשמת מהם, מקסימום נשים בוהות בהם מבעד לדמעות שמכסות את עיניהן, כי מחלקת נשים היא מחלקה עצובה ואף צילום של להקת פלמינגו בבריכות מלח בעתלית לא יצליח לעודד את המאושפזות בה.

באחד מהסיבובים המעגליים שעשיתי במחלקה, התבוננתי בצילום של נחל עמוד עם מפל פראי ומלא ירוק מסביב וניסיתי לחשוב על הפעם האחרונה שהייתי שם ועל זה שבעצם בחיים לא באמת ראיתי מים במפל, מקסימום קצת מים מעופשים בבריכה קטנה באמצע המסלול.

אין אור טבעי במחלקה, האור כחול ומזמזם, בכניסה למחלקה יש גינת חצץ מוזרה וסגורה עם עצים שמצליחים לגדול תחת אורות הניאון וככה הם גם נראים. במרכז המחלקה יש חדר אוכל נחמד עם שולחנות ארוכים משותפים ומעליהם בהחלטה קיצונית החליטו לשים צילום גדול של שמים כחולים ופרחים ורודים.  אחרי חדר האוכל ישנה מרפסת קטנה עם חלונות הישר לכיוון בית חולים דנה לילדים, נוף כל כך מדכא שהפיגומים שמוצבים מחוץ לבניין ומסתירים את הנוף במקרה זה הם ברכה.

כל אחת במחלקה מסוגרת בצרותיה שלה ובוילונות הכחולים שסובבים את מיטתה. מעט מאוד תקשורת יש בין המאושפזות, כולנו זהות בכותנות אך לא קשה לספוג מידע על השכנה שלך דרך שיחותיה עם המבקרים שלה והסאונד שיוצא מהסלולרי שלה. את זה הוילונות לא מצליחים לכסות ורק כשהמבקרים עוזבים והמחלקה שקטה איברי הגוף שמבצבצים בין הוילונות או בעדם מספרים סיפור אחר, והמחלה מתגלה, הטיפול של האחות, הבכי החרישי וההליכה האיטית לשירותים. אחת השכנות החמודות שהיו לי התעוררה בבוקר הניתוח ואחרי המקלחת עמדה ליד הכיור ועשתה פן וצבעה ציפורניים לקראת הניתוח, היא אמרה לי שחשוב לה להרגיש הכי יפה וחגיגית, כאילו היא הולכת להתחתן היום. כשבעלה הגיע ללוות אותה לניתוח הוא כל כך התרגש והחמיא לה ואז היא הסמיקה. הם היו נשואים כבר 20 שנה אבל התנהגו כאילו הם בני 16.

אינסטגרם