כשתלכי אני אקום

עולם הרפואה המערבי מגדיר מחלה בדרך שונה מעולם הרפואה הסיני. על פי הרפואה המערבית, מחלה נחשבת לגורם שפוגע באיזון הסביבה הפנימית (ההומיאוסטזיס) בגוף, ומהווה הוכחה לכך שהגוף אינו פועל כשורה. יש להילחם במחלה, להגיב לה בדרך מדעית אולטימטיבית, ויפה שעת אחת קודם. לעומת זאת, ברפואה ההוליסטית, החיבור בין המנטלי לאנטומי עמוק הרבה יותר: האבחון אינו מבדיל בין הפיזי לנפשי ויתרה מזו, רמת הדחיפות לרפא את המחלה שונה מן המקובל ברפואה המערבית. משתנים סביבתיים, עונות השנה, הזמן שחולף וההמתנה הם גורמים הכרחיים בתהליך הריפוי.

לצד עיסוקה באמנות, מורן לי יקיר היא מטפלת ברפואה סינית. פעולת הריפוי מהדהדת בעשייתה האמנותית. האבחונים והטיפולים שבעקבותיהם מקנים ליקיר אפשרות להתבוננות ממוקדת במחלה ובאפיוניה. כאשר יקיר ניגשת לטיפול, היא בוחרת שלא להתייחס לפגיעה בגוף באופן דיכוטומי. בעיניה, המחלה היא מנעד של תיאורים רבים המתייחסים למצבו של החולה, שאינם מסתכמים בהגדרות "בריא" או "חולה". היא מאמינה כי המחלה מאותתת לא רק על מה שפגוע בגוף, אלא גם על המתרחש במחוזות הנפש – הפיזי מאפשר למקום הרגשי, המופשט, לרקום עור וגידים.

בעבודה כשתלכי אני אקום יקיר דנה בקשר ההדוק בין המחלה לחולה ומצביעה על יחסי הגומלין ביניהם. התוספות והשינויים שהיא מחוללת באיברים השלדיים, העשויים פורצלן בגודל אנושי, עדינים כל כך, שרק עין מקצועית מסוגלת להבחין בהם. כל איבר מבודד, וכך גם כל הפרעה המתקיימת בו. יקיר מגוננת על האנומליה הזאת, משגיחה עליה כפי שגוף משמר בתוכו את המחלה כמנגנון המשרת את מכלול האורגניזם, ומציגה אותה כאמצעי עזר להתמודדות עם תסמינים מורכבים שאינם גופניים. כמו התייחסותה למחלה, יקיר סבורה כי ההפרעות הפיזיולוגיות בדמויות המפוסלות הן למעשה סימפטומים למאבקיו הנפשיים והממושכים של המטופל. הן מעניקות לו מפלט, דרכי מילוט מההתמודדות עם קשיים חברתיים ואישיים עמוקים. לדוגמה, היא מרוקנת את השיניים הטוחנות עד שלא ניתן ללעוס באמצעותן, וכך פוגמת בתהליך העיכול, כדי לנטרל את ההכרח ב"עיכול" בשורות מרות; בכף הרגל היא מוסיפה עצמות משני צידי גיד אכילס, המגבילות את תנועת המתיחה של כף הרגל, וכך היא משבשת את תנועת ההליכה ומונעת מהגוף פציעה עתידית בעקבות פסיעה שנעשתה בפזיזות; זיזים אחוריים בחוליות הצוואר מקשים את העורף, וכך משכללים את תכונת העקשנות ויכולת ההתייצבות אל מול הפרעות חיצוניות; בדרך דומה היא מצמצמת את טווח הראייה וכך מגבירה את יכולת ההתמקדות במטרות שהאדם מציב לעצמו בחייו באמצעות הגדלת עצם הזיגומה (עצם הלחי) בגולגולת; היא סוגרת את המרווח בין עצמות האגן וכך מונעת את פעולת הלידה, כלומר, סותמת את הגולל על ההתלבטות אם להביא ילדים לעולם ועל העימותים המיותרים עם הסביבה בעניין זה.

טקסט מאת הדסה כהן, מתוך קטלוג התערוכה "אחות, אחות".

–

מורן לי יקיר, מטפלת אינטגרטיבית ברפואה סינית. בוגרת מכללת מדיסין תל־אביב לרפואה משלימה במסלולים רפואה סינית וטווינה, ובוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. בעבודתה בחומר הקרמי, מבקשת לייצר את הקשר בין גוף וחומר ולהגשים בו ביטוי מדויק ואותנטי, המנכיח מושגים מופשטים בתודעה וברגש. זוכת פרס ע"ש בלומנטל עבור עבודת גמר מצטיינת.

moranleeyakir.com