לבן על לבן
ללא כותרת, 1975 (מראה הצבה, גלריה ג'ולי מ. תל אביב), כסא ושולחן מעץ צבוע ותצלומים שחור לבן מודבקים על עץ לבוד. גודל הצילומים 50×36 ס"מ כל אחד
הצבה זו הוצגה במשך השנים מספר פעמים. ב־2010 בתערוכה "לבן על לבן" בגלריה ג'ולי מ. חזרתי לעבודה המקורית משנות ה־70 כבסיס לתערוכה, ולצדה הצבתי וריאציות שונות שהתווספו לה לאורך השנים.
בחדר הפנימי של הגלריה העמדתי משמאל את ההצבה המקורית (הכסא והשולחן שנכרו בהם סימני הזמן עברו ריענון מסוים), ובשני הקירות הבאים הופיעו צילומים (מאוחרים יותר) של אותו אובייקט שעבר "גלגולים". לצד הצילומים נוספה תווית עם שם העבודה, תאריך היצירה ודף A4 עם טקסט, "סיפור" קצר, המתאר את המניע לפנייה המחודשת לדימוי הזה וטוען את אותו דימוי חוזר ומתהפך במשמעויות חדשות.
לבן על לבן, 2010 (מראה הצבה, גלריה ג'ולי מ.)
טקסט 1:
בשנת 1997 פנתה גלריה נגא לקבוצת אמנים והזמינה אותם להשתתף בתערוכה המבוססת על עבודות שיעשו על פי שירים, או קטעי שיר של משוררים.
הסכמתי להשתתף ומבין שתי אפשרויות שהוצעו לי בחרתי בשורה
"אני תלמיד של כסא" מתוך ספרו של אהרון שבתאי "הפואמה הביתית".
כשהרהרתי בדבר נזכרתי בעבודה שעשיתי שנות השבעים והחלטתי להשתמש בדימוי מתוכה. בחנתי את העבודה המקורית ומצאתי לנכון לצלם ולהדפיס אותה מחדש. כך עשיתי – ואחר כך מסגרתי והכנתי אותה לתערוכה.
זמן מה לאחר מכן נודע לי שהתערוכה בוטלה.
אני תלמיד של כסא, 1997 (פרט מתוך התערוכה "לבן על לבן", גלריה ג'ולי מ., 2010)
טקסט 2:
בשנת 2005 הגתה האמנית הצעירה נועה יערי פרויקט שאפתני:
היא ביקשה מחמישה עשר אמנים ליצור שתי עבודות: נושא האחת: "שמחת החיים" והשנייה: "פחד המוות".
את העבודות ביקשה למסור לה והיא לקחה על עצמה להוסיף לכל אחת בת זוג מעשה ידיה, שתשלים אותה, כך שיווצר דיפטיכון, המורכב משני חלקים: ל"שמחת החיים" היא תוסיף את "פחד המוות" ולפחד המוות" תוסיף את "שמחת החיים".
את תוצרי העבודה המשותפת רצתה להציג בתערוכה המלווה בקטלוג.
העברתי לנועה שתי עבודות, כבקשתה.
לאחר כשנה של עבודה, שבמהלכה ניסתה גם להשיג תקציב למימון התערוכה והקטלוג, נועה החזירה לי את העבודות.
היא הגיעה למסקנה שאינה יכולה לעמוד בעומס העבודה הרבה שהפרויקט תבע ממנה וגם לא הצליחה לגייס את המימון שיאפשר לה לממש את תוכניותיה.
פחד המוות ושמחת החיים, 2005 (פרט מתוך התערוכה "לבן על לבן", גלריה ג'ולי מ., 2010)