בהרצאה זו, אתמקד בסוגה מסוימת של מידע המועבר ברשתות החברתיות ולרוב מנותק מהמחבר/ת של הטקסט: עדויות על הפרות שונות של זכויות אדם. אמנם, לעתים נותר המידע מחובר לגורם המפיץ, אך במקרה של ארגוני זכויות אדם ישראלים, רוב הטקסטים המופצים אינם מדגישים את ה"מחבר" אותם, כגון מחבר פרסום מחקרי. במקרים של עדויות כתובות או סרטוני וידאו, שאלת המחבר סבוכה עוד יותר: האם המחבר/ת החתום/ה על העדות הנו/ה העד/ה-מספר/ת, או שמא דווקא חוקר השטח שתיעד את הנרטיב? האם צלם/ת הסרטון הוא/יא המחבר/ת, ומדוע דווקא בסוגה זו של עדות ניתן דווקא קרדיט למצלם/ת?
מתוך מידע שנאסף במסגרת מחקר אתנוגרפי ממושך על ארגוני זכויות האדם הישראלים העוסקים בכיבוש, אבקש לבדוק האם שאלת המחבר/ת החתום/ה על הטקסט רלוונטית כלל; ההנחה שלי היא שבמקרה של עדויות על מקרי סבל– לעומת (למשל) גיף של בת יענה וחתול מתגפפים– שאלת החתימה נותרה מהותית. זאת, משום שהיא מצביעה על אפני פעולה נפוצים הן של ארגוני זכויות האדם והן של מנגנוני דיכוי של המדינה, כאשר הסמכות שאנו מניחים לגבי המעמד של החותם/ת-מחבר/ת מהווה לעתים קרובות כלי למניפולציה פוליטית ומשפטית.
עמרי גרינברג הוא דוקטורנט לאנתרופולוגיה ולימודי יהדות באוניברסיטת טורונטו. סיים תואר שני בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית, וגם עבד בעבר כעיתונאי ומבקר תרבות (כל העיר, נענע10, הארץ ועוד). פרסם מאמרים בנושאי זכויות אדם, עבודת ילדים, גבולות ותנועה, ועוד. הרצה בכנסים בינלאומיים בין היתר בקיימברידג', אופסלה, מונטריאול, ועוד.
הרצאתו של עמרי גרינברג בכנס ירושלים לאמנות #1 בנושא חתימה, במסגרת פסטיבל מנופים, 2016.