גיליון #43 | להאמין | דצמבר 2024
שער הגיליון מאת עלמה שניאור. לצפיה בשער לחצו כאן

אלה ליטביץ, מצב צבירה 2023, קידוחים מהר ציון, 100X160 ס"מ, צילום: דניאל חנוך

מצב צבירה

Bookmark and Share

אלה ליטביץ חוקרת בעבודותיה נופים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים. עבודתה הנוכחית נוצרה ממפגש בין שתי סוגיות; הראשונה שואלת על תפקידה של האמנות – כיצד ניתן להציג יצירה במקום טעון, רב-שכבתי ומורכב כל כך כמו הר ציון? ומה האמנות יכולה להוסיף למקום סואן וגדוש כל כך? הסוגיה השנייה עוסקת בשאלה חומרית פרקטית: ממה עשוי ההר? וכיצד ואם ניתן לבטא מקום, לא דרך האמונות שנקשרו בו והסיפורים הנלווים אליו, אלא דווקא דרך מה שלרוב פוסחים עליו, זה שלא זוכה להתייחסות – החומר שממנו הוא מורכב. מבחינתה של ליטביץ העיסוק בסוגיות הללו דרש טיהור, ניקיון, פעולה מדויקת ופשוטה שתשקף מצד אחד את המטריאליות של הר ציון ומצד שני תציף על פני השטח את ההיסטוריה הכבדה והמרובדת שהוא נושא. יצירתה היא למעשה פעולה של איזון, המחברת בו בזמן בין הקרקע כחומר לבין הרגשות שדבקו בה. ב"מצב צבירה" מצטלבים שני עולמות: חומר ורוח, גשמיות ורגש, קידוחי קרקע שנעשו בהר ציון וצירוף מטאפורי של שתי מילים שמקיימות בינן לבין עצמן יחסים מיוחדים:  .SEDIMENT – SENTIMENT המילים שבחרה ליטביץ נשמעות דומה ובנויות באותה צורה. הן גם מקיימות ביניהן יחסים סמנטיים: המילה SEDIMENT שפירושה "משקע" היא סוג של גלגול פואטי חומרי למילה SENTIMENT שפירושה רגש או הרגשה פנימית עמוקה כלפי מקום או אובייקט מסוים. קידוחי הקרקע ודיגומם נועדו לרוב לצורכי בנייה,כדי לקבל חתך לאפיון הקרקע. זוהי חפירה למעמקים במטרה להבין מהם היסודות הגיאולוגיים הבסיסיים שמהם עשויה הקרקע ומה היא יכולה לשאת על גבה. במקרה של הר ציון מדובר על פיסת אדמה שקדושה לרבים והיא טומנת בתוכה מטענים היסטוריים ותרבותיים עמוקים, בלתי נראים, בני אלפי שנים. היא מלאה בתחושות ובכמיהות, הפסדים וניצחונות, ולרבים יש רצון עז להיטמע בה – רגשית,טריטוריאלית וחומרית. העומק שממנו הוצאו גלילי הקידוח מסומן על גביהם בקו באמצעות טוש. ליטביץ מסמנת את הגלילים במילים. ביצירתה הפואטית היא מנכיחה עד כמה עמוק הוא החיבור בין מה ששקע באופן חומרי בתוך הקרקע לבין האופן שבו הקרקע של הר ציון שקועה רגשית בלבבותיהם של מאמינים רבים. הצורה שבה מונחים הקידוחים זה לצד זה היא כמו שיר, ללא מילים, שכולו עשוי מחומרים תת-קרקעיים, פנימיים, מלאים בשכבות של אדמה, היסטוריה ורגש.

*

הטקסט נכתב על ידי רינת אדלשטיין עבור קטלוג התערוכה להאמין בהר ציון, פסטיבל מנופים, יולי 2024

אלה ליטביץ (ישראל, 1982), בוגרת בצלאל, ירושלים, 2009 והתכנית ללימודי המשך HISK, גנט, בלגיה 2015. ליטביץ הציגה תערוכות יחיד  במוזיאון חיפה, Basis,  פרנקפורט, במרכז לאמנות עכשווית תל אביב, קונסטהאלה סנט גאלן, שוויץ, La Panera Art Center ספרד, מוזיאון פתח תקוה ועוד. עבודותיה הוצגו בתערוכות קבוצתיות ובהן תערוכה של מרכז פומפידו, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל, Arter איסטנבול, קונסטהאוס ציריך, המוזיאון הלאומי EMST אתונה,  MOCAK, קרקוב, הביאנלה לאמנות איסטנבול ועוד. ליטביץ זכתה במספר פרסים, ביניהם מענק פלומס, פרס עידוד היצירה, קרן גוגנהיים השוויצרית, מלגת קרן האמנות הגרמנית ופרס קרן בוטין, ספרד. 

 www.ella-littwitz.com