מריות

נקודת המוצא בעבודתה של נירה פרג היא כנסיית דורמיציון והמפגש בין הסיפור המיתי שמסופר על אודות המקום לבין רובדי המציאות הגלומים בו. על פי המסורת, לאחר תחייתו של ישוע, שליחיו יצאו להפיץ את בשורתו, וכשמריה אימו שכבה על ערש דווי, הם מצאו את דרכם חזרה להר ציון וליוו אותה בזמן שעצמה את עיניה ועלתה השמיימה. פסל מריה הרדומה השוכבת במיטתה מוצב בקריפטה של הכנסייה לציון האירוע הקדוש. במפגשים שערכה פרג עם אב המנזר, ד"ר ניקודמוס  שנאבל (Nikodemus Schnabel) , היא גילתה כי מעבר למשימתם המרכזית של הנזירים – הליטורגיה והעבודה הכרוכה בתחזוקת הכנסייה – הם פועלים גם למען מבקשי מקלט ומהגרי עבודה. בין תפקידיו של שנאבל לפני שמונה לאב המנזר היה לדאוג לקהילה נאמנה של מהגרות עבודה שמתגוררת בירושלים ומגיעה לכנסייה מדי יום ראשון. פרנסתן היומיומית של אותן נשים מוקדשת לטיפול מסור וטוטאלי באנשים שמסיבות בריאותיות אינם יכולים לתפקד באופן עצמאי. הן סועדות את החולים והחולות בנאמנות, וחייהן סובבים הלכה למעשה סביב מיטתם. מעגל החיים של הטיפול שהן מעניקות נע באופן מעגלי בין החיים למוות: הן מלוות את האדם לצד מיטתו בשנים או בחודשים שנותרו לו לחיות, הוא נעלם מחייהן, וחוזר חלילה – המיטה מתרוקנת ומתמלאת מחדש. לרוב, מלאכת הקודש שהן מבצעות אינה נראית, לא מצד המשפחות המעסיקות אותן המגיעות לבקר את קרוביהן לעיתים רחוקות ולא מצד הממסד והחברה, שעבורם הן שקופות וזכויותיהן מוגבלות. ולא רק זאת, אלא שכשאנחנו חושבים על מהגרי עבודה, במקרה הטוב אנו יכולים לדמיין אותם עובדים, אך לרוב איננו יודעים כיצד נראים חייהם, כיצד הם מנצלים את שעות הפנאי המעטות שיש להם, כיצד הם עצמם ישנים. פרג מבקשת להפנות את מצלמתה אל מה שלא ניתן לראות. היא מתעדת את הקהילה במחווה פואטית דרך שני אלמנטים סמליים העוברים כחוט השני בין סיפורה של כנסיית דורמיציון לבין שגרת עבודתן וחייהן: המיטה והשינה. נשות הקהילה מצולמות בדירתן המשותפת במצלמת הפולארויד שלה, בחדרן הצפוף המכיל מיטות בלבד שאליו הן מגיעות רק כדי לישון. בזכות פרג אנו מביטים בנדבך מעולמן הפרטי. התצלומים של הנשים הישנות מוצגים סביב פסלה של מריה הרדומה. הצבה זו מהדהדת משפט שאמר שנאבל לפרג כאשר סיפר לה על הקהילה: "הן הקדושות האמיתיות". 

*

הטקסט נכתב על ידי רינת אדלשטיין עבור קטלוג התערוכה להאמין בהר ציון, פסטיבל מנופים, יולי 2024

–

נירה פרג היא אמנית ופרופסור לאמנות במכללת שנקר. פעולתה ה״דוקומנטרית״ משמרת ומציעה מבט מחודש על צמתים טעונים בנארטיב של המרחב הישראלי. עבודותיה נמצאות באוספים בינלאומיים כגון הטייט, מרכז פומפידו ומוזיאון ישראל. ביניהן: שבת 2008, אברהם אברהם, שרה שרה, וישמעאל.

www.nirapereg.net