עיניים

אפרת חכימי לוקחת את הצופים לשיטוט תיעודי ובדוי. נקודת המוצא שלה היא ההיעלמות של הכפר אסמיר בהרי האטלס הגבוה. הכפר ננטש על ידי תושביו היהודים, ולא ניתן למצוא אותו במפות העכשוויות. בתערוכה נחשף סיפור ההגירה של בנות ובני הכפר, בהם גם משפחתה של חכימי.

בהעדר ארכיון משפחתי, חכימי מחפשת בארכיונים תיעוד ועדות למקום שהיה ואיננו. החיפוש מוביל אותה במעגלים הולכים ומתרחבים, כשהסיפור הפרטי משתלב בסיפור רחב יותר, בתנאים הפוליטיים של התקופה, וגם ברגע מכריע בהיסטוריה של מדיום הצילום במרוקו. התערוכה נעה במרחב ובזמן, בין חצר סולטאן מרוקו בתחילת המאה העשרים, לכפר בהרי האטלס הגבוה, ומגיעה לישראל באמצע שנות החמישים, דרך הים באונייה ׳ירושלים׳, ועד למושב שוקדה שבדרום הארץ. חכימי יוצרת מסלול ביוגרפי גיאוגרפי משובש וחסר, ובו פערים החושפים בעדינות ובאיטיות היסטוריוגרפיה נשית, אישית.

(מתוך טקסט התערוכה ״לחפש כפר״, אוצרת: רז סמירה. ספטמבר 2022, מוזיאון תל אביב לאמנות)

עיניים

עיניים רקומות, פרט מאכניף. האכניף הוא שכמייה עשויה צמר שלבשו הגברים באזור האטלס הגבוה. היהודים לבשו את האכניף מבפנים החוצה, כדי לסמן את עצמם. בשאר הסדרה – פרטים של מנורות שמן, תכשיטים, אריגים ומבנים מהאטלס הגבוה.

–

אפרת חכימי (נ. תל אביב, 1982) היא אמנית רב תחומית שחיה ועובדת בניו יורק. בעבודותיה היא לומדת אובייקטים, אתרים ודימויים, בכדי לפרק ולחשוף את הנרטיבים והכוחות שמעצבים אותם. חכימי זכתה בפרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי (2020), ובפרס כ״ץ לצילום (2018). היא הציגה במוזיאון תל אביב לאמנות, בגלריית המדרשה הירקון 19, מאנה קונטמפוררי שיקגו, במרכז הייד פארק לאמנות בשיקגו, ועוד. חכימי היא בוגרת תואר שני באמנות מבית הספר של המכון לאמנות של שיקגו (2019), למדה אמנות במדרשה- הפקולטה לאמנויות, בית ברל (2016), ובוגרת תואר ראשון בהנדסה מאוניברסיטת בן גוריון, באר שבע (2010).

efrathakimi.com