על יצירתה של נינו ביניאשוילי

נינו ביניאשוילי בוחנת מושגים של גלות וזהות, אחרות ושייכות, באמצעות ריבוד של דימויים גרפיים. עבודותיה הרב-תחומיות מבקשות חשיבה מחדש על תפקידו של הדימוי החזותי כמפתח לייצור וייצוג של נרטיבים רבים, מקבילים ומצטלבים. כמי שנולדה בגיאורגיה, גרה ועבדה, בין השאר, בישראל, שבדיה, גרמניה, קנדה וארה"ב, היא בוחנת את סביבתה הישנה והחדשה, את התרבות ואת חיי היום יום, את חוויות האובדן והמציאה מחדש באמצעות הייצוגים החזותיים המבנים את מי שאנחנו.

עבור גיליון “הרמה” הנוכחי היא התבקשה ליצור עבודה בנושא "היקום". הרצון לצמצם את הנושא האינסופי הזה הביא אותה להתמקד במילה עצמה, וכך היא הגיעה למילה בגוף שלישי יחיד עתיד – הוא "יקום" – פעולה שלכאורה תתרחש לגבי דמות כלשהי בסיפור שכרגע מתחיל להיארג. בעבודותיה היא מבקשת לפתוח חלון אל המציאות שתמיד מורכבת ממספר שכבות של מציאות חיינו בהן אנו חיים אותם במקביל, במודע או שלא במודע. לשכבות אלה היא מעניקה ומקבלים ביטוי פונקציונליסטי- טכני והפעם באמצעות תוכנת הפוטושופ המבוססת על יצירת דימוי בשכבות, ב-layers. העבודה אותה יצרה עבור "הרמה" וקרויה "יקום", היא אינטראקטיבית. היא מורכבת משכבת הגריד של הפוטושופ ועליה שני דימויים ה"המודבקים" זה לזה באופן קולאז'יסטי, משמר את זיכרון הנייר. הדימוי האחד, התחתון, הוא של תצלום צבעוני של מה שנראה כסטודיו, אולי של אדריכלים שכן רבים הרישומים הארכיטקטוניים שעל הקיר, והוא נראה כגזור מתוך מגזין משנות ה-70 של המאה הקודמת. מעליו הדימוי השני, מרגע שהעכבר נח עליו, מתחיל לנוע במהירות היסטרית כמעט בין עשרות דימויים, שחלקם תצלומים וחלקם ציורים ורישומים. (לצפייה בעבודה לחץ כאן )

את נינו הכרתי בפרויקט קול קורא לאמנים שסיימו את לימודיהם בירושלים מטעם סדנת ההדפס ירושלים. הפרויקט שבחרה ליצור בסדנה היה ספר אמנית שנקרא "רגע לפני הפניקה". ספר אמן, לדידה, הוא אובייקט אמנותי, מרחב רעיוני ואסתטי עצמאי. האפשרות לגולל סיפור, אפשרות הקשורה מעצם טיבה לרעיון הספר, היא מהותית עבורה כאמנית. הסיפורים העומדים במרכז היצירה שלה הם סיפורים בעלי אופי פסיכולוגי, החוקרים את מצב הנפש ואת מהלכי התת־מודע והמודע בסיטואציות חברתיות. ספר־האמן שיצרה בסדנה נקרא "רגע לפני הפאניקה" עסק בחרדה ובאימה המערערים את שאננותם של החיים הבורגניים. הספר, אותו יצרה בהדפס רשת נבנה מסדרה של הדפסים המורכבים משכבות גלויות לעין של דימויים ורישומים. כבכל יצירותיה, רתמה נינו את הריבוד הטכני של מדיום הדפס הרשת והפכה אותו לחלק חשוף בעבודה המטפלת בחוויה המרובדת והמפוצלת של תפיסת המציאות ותודעת ה"אני" בתוכה. בשנת 2009 ייסדה נינו יחד עם עמרי גרינברג, בן זוגה, את הוצאת הספרים העצמאית "בוקימן", המתמקדת בהוצאה לאור של ספרי־אמן במהדורות מוגבלות ושמה את הדגש בתכנים של גלות ושייכות, פואטיקה וביקורת, ובשיתופי פעולה בין כותבים ובין אמנים חזותיים. בספר הראשון שיצא בהוצאת בוקימן, "נפשות פועלות", השתתפו שישה מאיירים ישראלים צעירים וסופר אחד בניסיון להתמודדות מופשטת עם נושא הפסיכואנליזה; "זיכרונות ילדות" הפגיש חמש נשים מאיירות המתמודדות עם זיכרון ילדותן והתחושות שהוא מעורר בהן בחייהם העכשוויים. ספר אחר שיצא הוא "המוזיאון העתיד לבוא", הכולל מאמרים מאת ד"ר אריאלה אזולאי וד"ר גדעון עפרת.

הדימויים הרצים בעבודה "יקום" לקוחים מארכיון הדימויים שנינו יצרה לעצמה במשך השנים, לצד היומן הטקסטואלי שהיא מנהלת, שכן הדימוי הלשוני והדימוי החזותי נפגשים ביצירתה כל העת. הדימויים החזותיים בארכיון שלה הם חלקם אקראיים וחלקים עשויים, וכולם נבחרו בכוונה תחילה, והם נוגעים באספקטים שונים של חי היום- יום הפרטיים והקולקטיביים. את חלקם היא מצלמת, וחלקם הם רישומים וציורים שלה עצמה. הנושאים הם מגוונים: מאוכל ועירום דרך תנועה וריקוד.  העומס החזותי של הדימויים החזותיים עולה וצומח מתוך הדימוי השחור-לבן.

בשיחה על העבודה נינו מעלה את הקשר שהיא רואה בין הרנסנס לפוטושופ הנעוץ בדרכי הבניית המציאות ויצירתה. באופן נקודתי זוהי רצפת האריחים הלבנים-שחורים המהדהדת את אלמנט הרצפה ואת הפרספקטיבה בציור "הלקאתו של ישו" (1460-1455), של צייר הרנסנס האיטלקי פיירו דה לה פרנצ'סקה. באופן רחב יותר עבודתה של נינו מצביעה על היות התרבות החזותית כלי להבנת המציאות נוסח החלון הרנסנסי אל העולם כפי שנוסח על-ידי אלברטי. אלא שבניגוד  להסדרה ולמפולשות של המציאות הרנסנסית כפי שהיא מופיעה ביצירות האמנות של התקופה, נינו מרימה את נס ההתבוננות כמעשה רב-סתירות ונרטיביים בו-זמניים. ריבוי השכבות של הדימויים ביצירותיה ואופיים הטכני המשתנה יוצר אלגוריות חזותיות הקוראות לריבוי משמעויות ולגבולות נזילים בין מציאות לדמיון, בין חלום, ותיעוד. אלה מציפים את התחושות המורכבות, הוויזואליות והטקסטואליות הקשורות בחוויות הגלות, ההגירה, והזהות המשותפות לכולנו.