פטיש

עבודותיה של שרון אזגי בוחנות את הזיקות שבין תופעות טבע, יצירה אנושית וטכנולוגיה. עבור הכנת המיצב הזה, אזגי התוותה מערך של ממשקים בין הגוף שלה לגוף אדריכלי: סמוך לגבול עם מצרים היא בנתה מבנה זמני שמידותיו כמידות החלל הפנימי כאן, ובין הלבנים שלו הטמינה 45 מטעני נפץ. המטענים חוברו בכבלים למכשיר א.ק.ג. שעקב אחרי פעילות הלב של האמנית, שכרעה רק כמה עשרות מטרים מן המבנה. היא תכנתה מערכת שמפוצצת מטען בכל שש פעימות-לב, מערכת שהופכת את גוף האמנית – שבידיה בנתה את המבנה – גם לגורם ההרס שלו. נוצרה הזנה-הדדית בין גוף האמנית והמטענים, בין אישה ומכונה: ככל שהתרבו הפיצוצים אזגי התרגשה יותר, הלימות לבה האיצו, הפיצוצים הפכו לתדירים יותר, וחוזר חלילה. הירגעות יכולה אולי להאט את קצב ההרס, אך לא למנוע אותו. המיצב של אזגי, שמשחזר את זירת ההרס של המבנה, הוא תקציר מזורז של גורלם של כל גוף, בניין וציוויליזציה: כל מה שקם, עתיד גם לגווע וליפול.

(טקסט מאת קובי בן מאיר, אוצר מוזיאון חיפה לאמנות)

–

שרון אזגי, ילידת 1986, חיה ועובדת בתל אביב, בוגרת BFA באקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל (2015), במסגרת זו זוכת פרס הצטיינות ע"ש איילין קופר. השתתפתי בתוכנית ללימודי המשךבמדרשה לאמנות בית ברל (2017-2018) ובוגרת התוכנית לתואר השני באמנות באקדמיה בצלאל (2020). עבודותיי הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם, ביניהן התערוכה "אסתטיקהו דעה קדומה" בהפקתה של עדינה בר און ופרפ' מארק ווסילבסקי ובשיתוף פעולה עם אמנים מפולין וישראל. התערוכה הוצגה בגלריה ארסנל פוזנן, פולין (2016), בעקבות התערוכה יצא לאור ספר בשם "אסתטיקה ודעה קדומה", בהשתתפות הגלריה "Poznaniu w Arsenał Miejska", בעריכת עדינה בר-און ומארק ווסילבסקי (2018). עבודתי הוצגה בתערוכה בגלריית גבעון פורום באוצרות נעמי גבעון וניקולא טרצי ובהשתתפות אמני "דלות החומר" רפי לביא, יאיר גרבוז, תמר גטר, מיכל נאמן, נחום טבת, מיכה אולמן, ציבי גבע ועוד. במסגרת בצלאל לקחתי חלק בפרויקט שהות אמן עם האוצרת הישראלית לאה אביר והאמן אולף ברוינינג שחי ויוצר בניו יורק (2014). ייסדתי גלריה עצמאית ומרכז לאמנות, תרבות וקיימות בשם "פרספונה" בעמק המעיינות, ישראל (2015-2016), לימדתי קולנוע בבתי ספר לנוער (2017-2018), חברה בגלריה אלפרד (2021-2023).