פתח דבר

"נקודת עיוורון" הוא מושג חדש יחסית שקיבל פרשנויות רבות בתחומי דעת מגוונים במדעי הרוח והחברה. ראשיתו, במאה ה-19 במרקסיזם ובעיקרון ה"תודעה הכוזבת" לפיהם, ההוויה מכוננת את התודעה, והאידיאולוגיה היא זו ששולטת במודעותו של המדוכא. כפי שאמר מרקס: "לא תודעת בני האדם קובעת את הווייתם, אלא להפך – הוויתם החברתית היא הקובעת את תודעתם.”[1] במילים פשוטות, התודעה הכוזבת היא למעשה האשליה. היא מבקשת לשקף מציאות שאינה מתקיימת בפועל, וכובלת בתוכה את השבוי בה בעוד הוא מאמין כי הוא חלק מהותי ממנה היכול להוביל לשינוי על אף שזו נרקמה על מנת ללכוד אותו במצבו המדוכא לנצח.

בפילוסופיה של המדע כפי שהתפתחה במאה ה-20 על ידי תומאס קון שינה הנ"ל את התפיסה לגבי הגישה המחקרית ביחס למדע כאשר טען כי המדע איננו מתקדם באופן ליניארי על ידי צבירת הבנה וידע, אלא גם ובעיקר דרך קפיצות מהפכניות, אותן כינה חילופי פרדיגמה. בתהליך הבנוי ממספר שלבים תיאר קון מאבק בין פרדיגמה יורדת לבין פרדיגמה חדשה שעולה, תהליך המערער את הנחות היסוד המדעיות של הפרדיגמות הקודמות ומטילות בספק את נכונותן.

גם בפסיכולוגיה התייחסו כמובן רבות ללא-מודע, הן דרך שאלות של הדחקה בהגותו של פרויד שראה בלא מודע ארץ פראית וקמאית ששולטת בהוויתו של האדם, מבלי שהוא מכיר בה ויכול להתגונן מפניה. פרויד האמין כי באמצעות הטיפול הנפשי תתגלה "הארץ" וחלקים באישיותנו שאיננו מודעים להם יחשפו. "נקודת העיוורון" הופיעה גם בחשיבה ובניסויים של אסכולת הגשטלט שלפיה "השלם שונה מסכום חלקיו". כלומר, אין טעם בפירוק התהליכים המנטליים למרכיביהם, כיוון שהתהליך המנטלי הוא 'יותר' מצירוף פשטני של מרכיביו.

דוגמה נוספת היא ההגות הפוסט-מודרנית  שהתייחסה למנגנונים שיוצרים את מבנה הידע, הפרשנות הסימבולית של המציאות ויכולתה של הקריאה הביקורתית לפרום ולחשוף את נקודות העיוורון של הטקסט באשר הוא. הגות זו מפנה את המבט לפרשנות, למבט ולמשטר ההתבוננות התרבותי המוטמע בנו. גם מבט המצלמה עצמה מהווה חלק משמעותי מעמדה זו ומספר עבודות בגיליון שמוצג לפניכם מנכיחות אותה ואת הכוח המופעל עליה.

נדמה כי בחודשים האחרונים העולם כפי שהיה מוכר לנו התערער לחלוטין, חיינו הפכו בעצמם לנקודת עיוורון. על כן בגיליון הנוכחי המסכם את שנת 2023, מוצג מקבץ של עבודות אמנות שנעשה בהן ניסיון לגלות אזורים סמויים, ציבוריים ופרטיים.

רינת אדלשטיין והדסה כהן

[1] קרל מרקס, הקדמה לביקורת הכלכלה המדינית, תרגום: טל מאיר גלעדי, ירושלים: מאגנס, 2022, עמ' 76