שובו של השידור החוזר

מי שנולד בעידן שחווית הצריכה של תוכן משודר אינה כרוכה עבורו בערוץ טלוויזיוני בודד או שניים עם לוח שידורים קבוע, יתקשה אולי להתרפק על מושג כמו 'שידור חוזר' שלו מוקדש הגיליון הנוכחי של הרמה. בעידן ההוא, עד לא מזמן, לא היתה שום שליטה מתי נפגוש מחדש בטלוויזיה יצירה שהותירה בנו חותם ושהשתוקקנו לראות שוב, וגם לא כמה נכיר היטב, לאו דווקא מרצון, את כל רפרטואר השידורים החוזרים שנוגנו שוב ושוב לעייפה.

בעשורים האחרונים השידור החוזר הטלוויזיוני הפך ממשהו שהעולם, או אלוהי שיבוץ התוכניות, היו קובעים בעבורנו, למשהו שכל אחד.ת יכול.ה לזמן בכל רגע נתון. בעידן הסטרימינג ועם כל ההיצע הסימולטני של תוכן המציף אותנו מערוצי התקשורת המתרבים, בשידור ישיר, כל הזמן, דומה שההקשר הראשוני של השידור החוזר, הלקוח מעולם הברודקאסט, איבד ממשמעותו. אך דווקא כמטבע לשון, כמטפורה לתבנית תרבותית של אירוע עם מופעים חוזרים ונשנים השבים לתקוף אותנו, נדמה שכאן הוא עדיין לגמרי בתוקף.

הרעיון לנושא הגיליון המובא לפניכם עלה בחודש יוני, מתוך תחושה של תקיעות פוליטית נטולת מוצא, כשהתברר שבחירות אפריל 2019 לא הובילו להכרעה שתאפשר בניית קואליציה, ומערכת בחירות נוספת נקבעה לספטמבר. כעת, למעלה מחודש אחרי המערכה השנייה, מסתמן שגם סיבוב זה, שנכרו בו שינויים קטנים ביחס למערכה הקודמת, לא הוביל לפתרון מכריע והאפשרות של סבב בחירות נוסף מרחף באוויר. דומה שהתקיעות הפוליטית שישראל נקלעה אליה – לופ של שידורי בחירות בלתי נגמרים – זקוקה לאיזו רעידת אדמה טקטונית שתכריע את המאזנים. או שמא, דווקא בתנודות הקטנות והאיטיות, בסטיות הדקות של ההישנות וההבדל ייחרצו לבסוף הסדקים שיובילו לשינוי עמוק של התהליכים.

גיליון זה של הרמה שיוצא במקביל ל"פסטיבל מנופים ה־11", הזמין אמנים וכותבים להציע את הפרשנות שלהם למושג 'שידור חוזר' ולבחון מה מציף המפגש המחודש עם ייצוגים ציבוריים או אישיים מן העבר. חלק מהאמנים נשארו בקונטקסט הטלוויזיוני המקורי, או הציעו רדי מייד תרבותי אחר, קאנוני או שולי, שהמבט המחודש מוסיף עליו ידע, פורם הנחות מוקדמות לגביו, מצביע על חוליות חסרות או על חוסר עקביות שבו, או מציע תובנות אישיות לחוויות קולקטיביות.

יוצרים אחרים בחרו דווקא לחזור לחוויה אישית מכוננת, וכאן ניתן לקרוא את השידור החוזר כמה שמסמן לא פעם מעין 'שובו של מודחק', התמודדות מחדש עם טראומה שאינה מרפה, שתשוב לרדוף אותנו כל עוד לא נציף אותה מחדש מעל פני השטח וננסה לטפל בה. אפיק נוסף שחוזר בחלק משמעותי מהעבודות, באופן טראומתי יותר או פחות, הוא של המשפחה כהתגלגלות או כדטרמיניזם של קוד גנטי, כחזרה ווריאציה של התגלמות ההורים בילדיהם.

בהרבה מהגיליונות של המגזין ניתן להבחין שנושא הגיליון מזמן באופן בולט עבודה עם מדיום או מנגנון אמנותי מסוים. בגיליון זה הקונסטרוקט החוזר בחלק גדול מהעבודות הוא של שכפול ובאופן ספציפי בעיקר של שחזור. דומה שהשידור החוזר הוא הזדמנות להעלאה באוב, להתמודדות עם רוחות רפאים ממרחק של זמן ופרספקטיבה המאפשרים הבחנה בניואנסים חדשים והמייצרים תובנות מרובדות יותר על מושא המבט המקורי.

ציפינו שהרבה מהעבודות שיוצעו לגיליון תהיינה במבנה של לופ נטול פתרון. הופתענו שדווקא המבט החוזר הציע פעמים רבות גם מהלכים אחרים של התפקחות והשתנות מדודה.

תודה לכל האמנים והכותבים המשתתפים בגיליון ולכל האמנים שנענו לקול הקורא ושלחו לנו הצעות.

כאן תמו שידורינו

צפייה מהנה

רינת אדלשטיין וטל יחס

עורכות הגיליון