שיבת המודרניזם העילי?

ד״ר ליאת לביא | שיבת המודרניזם העילי? מחשבות על המפגש הטראומטי והמבטיח של עולמות האמנות והעיצוב בשנת 2022 עם האוטומציה, המרחב הגנרטיבי, ה-NFT, וה- Metaverse

הנבואה ניתנה לשוטים, אך ההיסטוריה לעולם חוזרת. בצומת שבין המבט ההיסטורי והמבט הספקולטיבי, ובתהום הפעורה בין תפיסות האנושי המודרניסטיות שעוד מפעמות בתרבות לבין המרחב הדיגיטלי וה״פוסט-הומניסטי״, אשרטט אופק מפתיע למחשבה על אודות אמנות ועיצוב – אופק שניתן לצפות שמלעיזיו יכנו אותו ריאקציונרי, אך תומכיו יכנו אותו הומניסטי. הטיעון ינוע בין פילוסופיה ופרקטיקה, בין אידאולוגיה ואינטרסים כלכליים, בין שוק האמנות ושוק ההון, ובין הקמאי והעכשווי. מתוך תנועה זו אציע לזנוח את השיח האוטופי/דיסטופי (או אם תרצו, המאני-דיפרסיבי), להתבונן בהווה ובעתיד הקרוב במבט מפוכח, ולזהות בו הזדמנויות חדשות.

–

ד״ר ליאת לביא היא חוקרת העוסקת בהצטלבות שבין טכנולוגיה, אתיקה והמרחב החזותית וראש תכנית התואר השני בתקשורת חזותית, בצלאל.

–

כנס ירושלים לאמנות #7 הוקדש למקומה של אמנות ביחס לסוגיות פוליטיות, אקלימיות וטכנולוגיות בינלאומיות ומקומיות. ההרצאות עסקו בשימוש אמנותי באלגוריתמים וטכנולוגיה לזיהוי רגשות, בחיבור בין אמנות לתהליכים ביולוגיים (ביו-ארט), בתגובות של אמניות.ים ומעצבות.ים למשבר האקלים ובשפת מחול של מפגינים. בנוסף נערכו שני פאנלים בנושאים אקטואליים: האחד הוקדש לתערוכת הדוקומנטה שהוצגה בקיץ בקאסל שבגרמניה, ועוררה דיונים ושערוריות רבות, והשני הוקדש למצבם של אמניות.ים בשעת חירום, מלחמה ופליטות, בהשתתפות אמני.ות מהמרחב הפוסט סובייטי.

כנס ירושלים לאמנות נוסד ביוזמת פסטיבל ״מנופים״ וכתבי העת ״ערב רב״ ו״הרמה״, במטרה לחבר בין מוסדות להשכלה גבוהה לבין אמנים, אוצרים, מנהלים אמנותיים ואנשי מקצוע מעולם התרבות. כנסים קודמים עסקו בנושאים ״חתימה״, ״מה עושים עם אמנות?״, ״בירור יתרה״, ״תכסיס״, ״רגע האמת״ ו"גודש".

אוצרי ומנהלי הכנס: רינת אדלשטיין ("מנופים", ״הרמה״), ד״ר רונן אידלמן ויונתן אמיר (״ערב רב״)

הפקה: אלינה אלכסה אוסיפובה