גליון #6, מטרונום / פברואר 2014
שער הגיליון מאת דנה דרויש ורמי מימון . לצפיה בשער לחצו כאן

12 חלקים

2013, סיפור קצר

Bookmark and Share

למעלה מארבע שנים הסתובבתי עם סט צלחות של 12 חלקים בתא המטען של המכונית שלי. 12 צלחות למנה ראשונה, 12 צלחות למנה עיקרית, 12 צלחות עמוקות למרק, 12 צלחות קטנות להגשת עוגה, 12 קעריות ללפתן, 12 ספלי קפה ו12 תחתיות לספלים. זה לא היה סט מהודר או משהו, חרסינה לבנה מתוצרת סין, אבל בעת גירושי התעקשה אמי שאקח את הסט משום שקיבלנו אותו במתנה לחתונה מסבתי, ולא הייתי אז במצב לנהל וויכוחים או באופן כללי לעמוד על שלי (הצער קימט אותי לכדורי טישו לחים בפח האשפה של כל מי שהיה מוכן להקשיב לי באותם ימים).
כשעברתי לדירה משלי לא רציתי את סט הצלחות בארונות המטבח שלי, שיזכיר לי את נישואי הכושלים, ולכן השארתי את הקופסה בתא המטען של מכוניתי: סובארו סטיישן שנת 97 עם האלבום Joshua Tree של U2 תקוע בנגן הדיסקים. הייתי אומר שבכלל שכחתי מהקופסה אבל למעשה התרגלתי לנוכחותה, לקרקוש העדין שבקע מתא המטען בכל אימת שנסעתי בכביש משובש, עברתי על מכסה ביוב או עליתי עם גלגל אחד על המדרכה בניסיונות החניה הדומעים שלי.
למעשה לא היה בחיי החדשים מקום לסט של 12 חלקים ובאותן ארבע שנים שחלפו מאז לא השתמשתי ביותר מצלחת אחת או שתיים בעת ובעונה אחת.
ארבע ומשהו שנים אחר כך גרושתי נתנה לי טלוויזיה. היא ובעלה החדש קנו מסך פלזמה ענק והיא שאלה אם ארצה את הטלוויזיה הישנה. כשהעמסתי אותה אל תא המטען של המכונית עזרה לי גרושתי והחזיקה את הדלת שלא תיסגר על ראשי. היא אמרה, תגיד, זה הסט צלחות מאז?
אמרתי, כן.
היא אמרה, נראה לי שאיבדת את זה לגמרי.
רציתי להגיד שכשאני מאבד משהו זה תמיד לגמרי, אף פעם לא באופן חלקי, אבל בדיוק בעלה החדש צעק מהמרפסת, הכל בסדר שמה, צריך עזרה? ויצא לי כל החשק.
אבל זה גרם לי להבין שאני לא יכול להמשיך להסתובב עם הסט במכונית, לקחת אותו איתי לכל מקום. זה הזכיר לי את הקופסה ההיא שלא פרקתי במשך שנה אחרי שעברתי לדירה משלי, למקרה שגרושתי תבקש ממני לחזור (זה גרם לי לא לאהוב את עצמי, אבל באיזשהו מקום אהבתי את ההרגשה הזאת).
בדרך חזרה מהדירה שהיתה פעם שלי ועכשיו גרושתי התגוררה בה עם בעלה החדש, עצרתי בקצה השכונה והשארתי שם את סט 12 החלקים ליד פחי האשפה.
עד היום –שנתיים וחצי עברו מאז- אני חושב כמה מטופש היה מצידי להאחז כך בעבר. אני חושב על זה בכל פעם שאני פותח את תא המטען של מכוניתי ומביט במקום בו עמדה הקופסה, לצד הטלוויזיה שקיבלתי מגרושתי ועדיין נמצאת שם.

 

רווה שגיא נולד ב1972, גר בעמק יזרעאל ומתפרנס כדייג. ספרו הרביעי יראה אור בעם עובד בשנה הבאה. מדבר על עצמו בגוף שלישי.