החתימה בריקוד

הריקוד הוא לא ציור שחותמים ותולים על הקיר הוא גם לא ספר שמוצאים לאור ומניחים על המדף.

הריקוד הוא אומנות שזזה ומשתנה ולכן החתימה איננה סופית וניתנת לשינוי.

השאלה היא האם הגוף הוא מסמך? האם הגוף הוא ספר או ספריה? ואם כן הרי שהוא מסמך שמשתנה כל יום. בחיים הכל משתנה, אין דבר קבוע ובו בזמן הכל חוזר ומתגלגל. יש מחזוריות. האמנות היא בעיני המסתכל ועיני המסתכל משתנות, כל תקופה, כל שעה. מה שאתמול נראה נפלא היום כבר לא. לכן אין צורך לסגור הרמטית, ויש להשאיר פתיחות לשינויים ביצירות המחול.

על מנת להחיות את הרקוד ולהתאימו לתקופה, למקום ולקהל יש מקום להפעיל את שיטת המיחזורים:

Recycling, reinventing reconstructing deconstructing

ריקוד שהיה פעם טריו, הפך אצלי לסולו או לדואט. הוא נרקד פעם למוסיקה של שופן ופעם למוסיקה של באך, פעם לצלילים ולמילים של ליאונרד כהן. האפשרויות פתוחות וזו הנאה לרקוד כל פעם אחרת. הקהל זוכה לבצועים מרתקים ושונים של אותה יצירה. זה עובד נפלא.

רנה שינפלד רקדנית וכוריאוגרפית, מקימת להקת בת-שבע ותיאטרון-מחול רנה שינפלד.