אגניישקה קורנט, "קץ החתימה"

חתימת היד נתפסת כתוצר ייחודי של ביטוי עצמי המיועד לאשרר אינדיבידואליות. היא מקבילה מעשה ידי אדם לטביעת האצבע. אולם, כפי שהפרט הינו תוצר של הכוחות החברתיים המורכבים הסובבים אותו כך גם חתימתו ניזונה ממגמות בכתב יד, ממורים ומהורים שלימדוהו כיצד לכתוב, אפילו סוגי עטים ונייר שבנמצא, ובוודאי ממגדר וממעמד. ביצירתה לאורך השנים, אגניישקה קורנט (Agnieszka Kurant) משתמשת בחתימה כסמל הנתפס כמאמת ייחודיות כשלמעשה היא טומנת בחובה תפקיד נוסף. היא מזכירה לנו כי אפילו אם אנו תופסים את הפרט כיחידני וייחודי הרי שהוא חלק מקבוצות התייחסות גדולות יותר שביכולתן להבנות זהויות שיתופיות המבוססות על ידע משותף, קרבה או נסיבות.

בעבודת האמנות קץ החתימה (The End of Signature) למשל,  אשר נוצרה בשיתוף עם תוכניתן  ובעזרת תוכנה  שמיזגה אלפי חתימות שונות לכדי חתימה שיתופית אחת, יצאה אגניישקה  מתוך הנחה, שכאשר אלפי חתימות נאספות מתוך קהילה נתונה, החתימה ה"ממוצעת" שנוצרת יכולה לייצג את הקולקטיביות של אותה קהילה. כשהעבודה הוצגה במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק ב-2016, המבקרים הוזמנו לחתום את חתימותיהם אשר נסרקו וחוברו לכדי תוצאה שהופיעה כשלט תאורה בחזית הבניין. בגלגולה הראשון של העבודה שהוצג בגלריה טניה בונדקר ב-2014, הופיעה החתימה דרך מערכת צינורות בה הוזרמו במעגל סגור דיו שחור ומים, כך שהחתימה נכתבה ונמחקה שוב ושוב.

העבודה על גלגוליה השונים מתייחסת בין השאר להיעלמותו של כתב היד בהשוואה לשימוש במקלדת, אך במובן הרחב יותר, היא עוסקת בטשטוש ההבחנה בין מחברות  (authorship) יחידנית ומחברות קולקטיבית. בימינו, יצירה קולקטיבית היא תופעה הולכת ומתרחבת, כפי שניתן לראות בפלטפורמות כמו ויקיליקס ואתרי מדיה חברתית כגון פייסבוק. פלטפורמות אלו המושתתות ומוזנות מסדר כלכלי חדש. במקרה הטוב, התוכן המסופק למדיות אלה ניתן מבחירה על ידי המשתמשים, במקרה הרע, הצורך של אותה פלטפורמה בתוכן יכול להגיע לניצול המוני, למשל על ידי יצירת כוח עבודה זול במדינות עניות שבהן מקימים חוות קליקים.

Agnieszka Kurant, The End of Signature 2015, site specific projection of the facade of the museum, Autopen machine, custom pedestal, pen, paper, Solomon R. Guggenheim Museum, New York  Photo: Kristopher McKay

קץ החתימה היא אחת מתוך גוף עבודות העוסק בהיבטים רבים ונרחבים של המורכבות הנוצרת ביחסי פרט וקולקטיב במציאות הטכנולוגית של ימינו. קורנט חוקרת מספר נושאים בהקשר זה; אינטלגנציה קולקטיבית, הומיוקינטיקה – חקר מערכות מורכבות המתאפיינות בארגון עצמי, והתהוות –תופעה הנוצרת במערכות גדולות אשר מציגות תכונות שאינן נצפות במערכות הקטנות המרכיבות אותן.

קורנט מתעניינת בהתהוותן של תופעות חברתיות חדשות מתוך אלפי החלטות זוטות שמקבלים אינדיבידואלים שונים באותה החברה. תופעות אלו עשויות לנוע מסלנג מחד ועד למהפכות פוליטיות מאידך, ולהן הקבלות מרתקות בטבע. דוגמא לכך היא עיסוקה של קורנט במבנים הייחודיים שנוצרים כתוצאה מסדר "חברתי" במושבות טרמיטים.

את הסדרה "אינטליגנציה מלאכותית מלאכותית" (Artificial Artificial Intelligence) יצרו עבור קורנט מושבות של טרמיטים, להן סיפקה חומרים כגון חול צבעוני, זהב, נצנצים וקריסטלים. הטרמיטים בנו את התילים שהם בונים מטבעם, מן החומרים שניתנו להם וכך יצרו פסלים עבור קורנט. מושבות טרמיטים מונות לעתים כמה מליוני טרמיטים ויוצרות חברות עובדים מורכבות. בדומה לחברת הנמלים, בקרב הטרמיטים קיימת חלוקה ברורה למעמדות בכללם חיילים, חקלאים (קוצרים פטריות בתוך התל), לקטים, מי שממונים על מתן טיפול רפואי, וכו'. התל שבונה חברה כזו לובש צורה ייחודית המשקפת את מאפייניה המסוימים של אותה החברה.

בעבודתה קורנט שבה ומציגה מחברות כפעולה קולקטיבית, אפילו זו של עבודת האמנות. כפי שטענה בראיון עם סנפורד קווינטר:

"אחד מתחומי העניין העיקריים שלי הוא שחיקת המחברות היחידנית של יצירה. התרבות הדיגיטלית האיצה את ייצורם של מימים, יצירות נטולות יוצר. מימים ברשת נפוצים ומשתנים, מתפתחים ומתפזרים בלא הרף. פיתוחן של פלטפורמות למיקור המונים המשמשות כיום בעיקר למטרות מסחריות, עשוי בהחלט לסלול בעתיד דרכים ליצירה שיתופית וניסיונית של תוכן אמנותי באופן הדומה לזה בו משמשת ויקיפדיה לייצור ידע.  במידה רבה, המושג של המחבר הולך ומתבהר כקונסטרוקט שמטרתו ניכוס עמלם היצירתי של ההמונים  הפזורים והמרושתים". [1]

מה מעיד על תהליך יצירה של מחבר יותר מאשר חתימתו? האימות שלה הופך ציור למקורי – ובעל ערך. כאשר זהותנו מתערבבת ונמזגת בזהויות אחרות, אנו הופכים חלק מכוח גדול יותר. כוחות תיעוש עשויים לרתום ריבוי מעין זה לצורכיהם, עם זאת, הריבוי עשוי להציבנו בליבו של שלם גדול יותר, קבוצה או אף חברה, היוצרת יחד, משרה אחדות וגדולה מסך חלקיה.

* * *

חן תמיר היא אוצרת במרכז לאמנות עכשווית (CCA) בתל אביב ואוצרת עמיתה בארטיס. היא הוכתרה על ידי artnet כאחת מ -25 נשים אוצרות שמצויות במגמת עלייה ועל ידי Artslant כאחת מ- 15 האוצרים שיש לצפות בהם ב- 2015. עד לאחרונה היא עבדה בניו יורק כאוצרת עצמאית וגם כמנהלת בפועל של Flux Factory בו היא ייסדה תכנית רזידנסי שזכתה לשבחים. תמיר היא בעלת M.A. מבראד קולג' ללימודי אוצרות. B.A באנתרופולוגיה, ו B.F.A. לאמנות חזותית מאוניברסיטת יורק.

[1] “Capital Objects: Agnieszka Kurant and Sanford Kwinter Dialogue”, Variable, ‘T’ Space catalogue, 2016