פריים אחד בשניה (זירת הרצח של הנער מוחמד אבו ח׳דיר)

בקיץ 2014 קולות של מסוקים כיתרו את ביתה של רונית צתרי, במושב בית זית. היה זה הבוקר בו נמצאה גופתו של הנער הפלסטיני מוחמד אבו-ח׳דיר שנשרף למוות ביער ירושלים הסמוך לביתה.

לאחר שנה של הסתגרות בבית, צתרי יוצאת אל מקום הרצח. המצלמה משמשת אותה כמכשיר ראייה החוצץ ומתווך בו זמנית בינה לבין המקום. היא ממפה את המרחב הגאוגרפי המקיף את ביתה ומצליבה בין מבטים, פנימיים וחיצוניים, כאשר בכל מבט מופעלת חוקיות אחרת של מכשיר הראיה.

צתרי, מאכלסת את תפקיד ועדת החקירה ונותן העדות בו זמנית, בזמן שהצופה מוצא את עצמו, בעל-כורחו, שותף פאסיבי-אקטיבי. על שולחן הראיות מונחים ממצאים המובילים לכל אחת מנקודות הציון במסלול שעושה האמנית, כאשר בכולן עומדת שריפה בלב האירוע: המקום בו נמצאה גופת הנער ביער ; שני תצלומים של מבנה המנסרה באגף החדש של מוזיאון יד ושם, על רקע להבות השריפה שהשתוללה בסמוך לו ב 2012 ואיימה לכלות את המוזיאון ; צילום נוף של שכונת גבעת שאול הבנויה על חורבות הכפר דיר יאסין שהותקף ב 1948. כתמים אדומים המתפשטים על הדימוי המצולם הם האינפורמציה השרופה/חסרה שהתכנה הדיגיטלית מאתרת ומתקנת.

צתרי מניחה לפנינו ראיות רפלקסיביות הקושרות בין דימוי לטקסט ומרחיבות את היריעה הנרטיבית. הישיבה אל שולחן ועדת החקירה, דימוי היער הריאליסטי והמוכר כל כך, והסאונד הטורדני – כופים על הצופה סיטואציה לא נוחה, בעוד היובש המונוטוני בו נמסרת האינפורמציה החזותית והמילולית קושר בין האישי לפוליטי ונוגע בזיכרון החי-מת.

טלי בן נון

רונית צתרי, ילידת ישראל, 1975. בוגרת הטכניון במסלול לאדריכלות ובינוי ערים (B.Arch) והמסלול ללימודי המשך באמנות במדרשה לאמנות מכללת בית ברל (2017). חיה ועובדת במוצא עילית.