טמיר ליכטנברג

חפץ שעליי להיפרד ממנו:

המחשב שלי הלך לישון. קיבלתי אותו במתנה מהביטוח בעקבות הצפה שהתרחשה יום אחרי שנכנסתי לסטודיו. השנה הייתה 2012 והיו מי שאיימו שסוף העולם בפתח. בכל לילה נפתחו בו עשרות לשוניות בנושאי ידיעת העולם וקנוניותיו. בבוקר הייתי מסמן מה שחשוב וסוגר את הכל, חוץ מאת השידור החי של החברים החדשים שלי בבית האח הגדול. בסוף איכשהו הצלחתי לצאת מכל זה, גם מהארץ, גם מחוץ לארץ וגם ככה הוא אם הוא לא יתעורר בתיקון הבא – כבר לא אחפש לו מחליף. כפי ששחררתי את הסלולרי שלי לפני כמה שנים, כך אני מקווה להיגמל בקרוב גם מהרובוט הזה (תמיר ואביבית, 2012).

–

עבודה שרציתי לעשות:

תמיד רציתי להפיל את מגדל נווה צדק, מפלצת מצלילה ומעיקה ששניים מבוניה הטובים קרסו עם העגורן וכל לילה מקרינה אורות כחולים מטרידים ומסמאי-עיניים שרואים למרחוק, מהמרפסת של אבא ואמא, מעבר לקו הירוק (צדק עליון, 2009).

–

עבודה לא גמורה:

מישהו נתן לזה ביס קטן ולא סיים לאכול (המשפחה שלי על וואפל, 2015).

***