The Take Off

העבודה The Take Off הוצבה כחלק מתערוכתה של אלה ליטביץ "Habit/at" אשר הוצגה במסגרת מערך התערוכות "בחזרה לברלין" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (פתיחה: ספטמבר 2014). אוצרת ראשית: איה לוריא, אוצרות משנה וטקסטים: טל בכלר וגילה לימון.

מתוך טקסט התערוכה:

"נמל התעופה טמפלהוף נפתח ב־1923 והיה אחד הראשונים בעולם. ב־1939 הוא תוכנן בשנית כחלק מתכנית הבנייה מחדש של 'בירת העולם גרמאניה' על ידי האדריכל הראשי של הרייך השלישי, אלברט שפר, ויועד להיות שער הכניסה לאירופה כולה. הטרמינל של הנמל החדש והמורחב, Zentralflughafen Tempelhof, נודע בזמנו כמבנה הגדול ביותר בעולם כשהוא הולם בסגנונו את אופיו המונומנטליסטי-פשיסטי.

פרק אפל בהיסטוריה של המקום קשור להקמתו של מחנה 'קולומביה', מחנה הריכוז הראשון בגרמניה הנאצית, בשטח שדה התעופה טמפלהוף. בשנים 1936-1933 שימש המחנה כבית ספר להדרכה לעינויים עבור מפקדי ה־SS העתידיים, ובשנים 1944-1940 שימש שדה התעופה הצבאי שהוקם במתחם טמפלהוף כמחנה עבודה בכפייה, שבו העבידו יצרנית המטוסים ווזרפלוּג וחברת התעופה לופטהנזה רבבות אסירים בייצור מטוסי קרב. באפריל 1945 נכבש נמל התעופה על ידי הצבא האדום. לוחמיו ניסו לפרוץ למרתפי הטרמינל במטרה לחשוף את הארכיון הסודי של הוורמאכט, אולם בעקבות ניסיונם פרצה שריפה, וזו כילתה את תכולת הארכיון כליל. כמה חודשים לאחר מכן, הועבר השדה לידי צבא ארה"ב, אשר במשך עשרות שנים, עד 1993, עשה בו שימוש צבאי.

בעבודה The Take Off מטפלת ליטביץ בתצלום של פסל העיט מ־1962 שצולם על ידי האמריקנים. בתצלום זה נראים חיילי הצבא האמריקני מפרקים את הפסל הטעון שהיתמר בראש שדה התעופה טמפלהוף מאז 1940. העיט, ששימש כסמל מיתולוגי של כוח וניצחון באירופה עוד מימי האימפריה הרומית הקדושה, אומץ על יד היטלר והרייך השלישי. בפסל הנאצי אוחז העיט זר דפנה וצלב קרס בין טפריו וראשו הוסב שמאלה. כשעבר נמל התעופה לידי האמריקנים הם ערכו התאמות בפסל – צבעו את ראשו בלבן, כיסו את צלב הקרס בסמל של ארה"ב, ובכך הפכו אותו לסמלם שלהם בדמותו של העיטם לבן הראש האמריקאי. ב־1962 הופרד ראש הפסל מגופו, הראש נשלח לארה"ב והגוף נזרק. בשנת 1985 הוחזר ראש הפסל לברלין כמחווה לגרמניה, וכיום הוא מוצב מחדש מול בניין הטרמינל הראשי של טמפלהוף.

בעבודתה של אלה ליטביץ נראה בכרזה הימנית את הגרסה המקורית של פסל העיט המפנה ראשו שמאלה כפי שהיה מוצב בתקופה הנאצית, ובכרזה השמאלית הפכה האמנית את כיוון הדימוי. מבטו של העיט מופנה לימין, ובכך החזירה אותו למעשה לצורתו המקורית והעיט שב לסמל את התרבות הגרמנית בטרם שלטון הרייך ולאחריו".

–