אמא כחול לבן

ניצחון בחיי משפחה יכול להיות השלמה עם רגע נתון. השלמה עם לוזריות, עם אובדן, עם העדר, עם בדידות וחרדה. הרי איזה ניצחון יש בחסרון כיס? במוות פתאומי? באובדן שפיות? זהו נון־ניצחון ברור. מצד שני, בעצם ההנכחה של הרגע, באמצעות המעשה הציורי, יש התגברות. ואף על פי כן, נמצאה האנרגיה והאפשרות להסתכל על הטראומה מבחוץ. לדמיין אותה ולהזדהות עמה. אפילו לצבוע אותה, שתהיה עשירה ויפה ומושכת. אפילו כשהיא מראה גוף כנוע על רצפה או משפחה שעתידה לוט בערפל, קצת כמו המשפחה הכחולה האבודה של פיקאסו בחוף הים. מפלצות החרדה מאיימות בכל רגע להרים טלפון. הקרקע האסתטית, הרעיונית, עולמי הפרטי כולו מאיים להתמוטט בכל רגע במחי מילה. אני מתאוששת מחוסר האונים הזה. חברים, אני ציירת, יש לי מטה קסמים, זוהי החרב שלי, המכחול שלי, אני כבר אסדר את העניינים. אני אתאר את הדברים ובכך אהיה אני המנהלת של המערכה.

–

גליה פסטרנק, נולדה בתל־אביב. היא בוגרת תואר ראשון ושני באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל. למדה בסלייד סקול, לונדון ובאקול דה בוזאר, פאריס. הציגה תערוכות יחיד בין היתר בגלריה נגא; סדנאות האמנים, תל־אביב; ומוזיאון חיפה לאמנות, והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם. זוכת פרס האמן הצעיר של משרד התרבות והספורט. הוציאה את ספר האמן קליפס וחוברת הקומיקס רומנטיקה. בימים אלו עומד לצאת אור ספרה החדש יחד נביט על העולם באותו האופן בתמיכת מפעל הפיס. גליה פסטרנק מלמדת אמנות במכללת מנשר, בבית הספר לאמנויות אריסון, תל־אביב, וכן בסטודיו שלה בגבעתיים. חיה ויוצרת בגבעתיים.

www.galiapasternak.com