חדר מדרגות

המיצב חדר מדרגות (2011) הוצג במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית במסגרת "המכה השנייה: הביאנלה לאמנות עכשווית".

מיצב זה מדמה כניסה טיפוסית לבניין דירות תל־אביבי. העבודה מוסתרת במסדרון תלול שנבנה לאורך גרם המדרגות הראשי של המוזיאון, באופן המשנה את הסיטואציה החללית ומבטל את האדריכלות המקורית. הצופה הולך לאורך מנהרה חשוכה, שבקצהָ דלת זכוכית.

המנהרה בנויה מקירות גבס, המצֵרים את גרם המדרגות המקורי, מנמיכים את תקרתו ומסתירים את החלון הגדול של המוזיאון. הממדים הבלתי מאוזנים הללו גורמים לתחושה של אי־יציבות (כזו שמרגישים באתרי בנייה), ויחד עם החשֵכה נוצרת דיסאוריינטציה מוחלטת. בנוסף על כך, מיזוג האוויר מוריד בקיצוניות את הטמפרטורות לאורך המסדרון, בדרך מטה אל נקודת תצפית המתגלה כדלת זכוכית שאין לחדור דרכה.

מבעד לדלת הזכוכית נשקפת מבואת הבניין ובה גרם מדרגות, מראָה ודלת מעלית התחומים בקופסה אדריכלית חתומה. הכניסה לבניין וגרם המדרגות ארוזים בתוך קופסה בגובה חמישה מטרים ובעומק שמונה מטרים, שנבנתה מקונסטרוקציית עץ דקה המשמשת בהקמת תפאורות, והיא מלאכותית וריאליסטית כאחת, כמו דגם בקנה־מידה 1:1. הממדים הממשיים מעֻוותים קמעא ליצירת תחושה מוזרה, אלביתית. יש אשליה של ריאליזם, ועם זאת, כתוצאה מהחְסרה של כמה פרטים פונקציונליים כמו מתגי התאורה, או מעקה הקומה השנייה, שמרגישים שלפנינו דגם. כל החומרים בעבודה זו מזויפים ורק מייצגים את חומרי המקור הטיפוסיים לסגנון הבנייה המקומי )הַחל בשיכוני עולים שנבנו בשנות ה־50 וה־60 ועד לבנייני דירות בתל־אביב): מרצפות טראצו ואריחי טרוורטין הם למעשה תצלומים שהודפסו על מדבקות ויניל. המראָה עשויה מ־PVC, משקופי הדלתות עשויים מעץ המחקה אלומיניום, והמעקה עשוי מעץ המחקה ברזל.

בסוף המבואה נראית דלת נוספת, המרמזת על חניון המואר בתאורת ניאון קלושה. הדלת נשארה פתוחה, כאילו לפנינו מקום פגיע שנפרץ וחולל. בעבודה דרגות תאורה שונות, בין קריר לחמים ובין הבזקי אור לרגעי חשֵכה גדולה. אור ניאון הבוקע מחלון המעלית ונורת ליבון הנדלקת וכבה חליפות בדירה שלמעלה, יוצרים מקצב של התרחשות לילית. מדרגות המוליכות כלפי מטה מרמזות על נוכחות של מרתף (מקלט).

–

עם סיום לימודיו בבצלאל בראשית שנות התשעים, הציג גיל מרקו שני את תערוכת היחיד הראשונה שלו במוזיאון ישראל "סדרני נוי" אשר חיברה בין נוכחות אנושית לבין חפצי תצוגה. מאז הוא יוצר בשני שדות: המיצב והציור. מייצביו הם התערבויות ארכיטקטוניות השתולות בגוף המוזיאון ובוחנות הנחות יסוד של החוויה המוזיאלית על כל רבדיה. החללים המלאכותיים שיצר כמו חדרים במלון דרכים, יער גשום, חדר מדרגות לילי או חניון אוטובוסים סגור, הם סביבות ביניים חווייתיות טעונות ועשירות בפרטים.

www.gilmarcoshani.com