ללא כותרת (1900/2019), מודל תלת-מימד מצילום ארכיון סטראוגרפי שצולם בארץ הקודש בסוף המאה ה-19, הדפסת פיגמנט על נייר ארכיבי, 40 על 32 ס"מ
תמימים בנכר
במהלך המאה ה-19, בעקבות המצאת אוניית הקיטור, החלו להגיע לארץ הקודש המוני מבקרים חדשים אשר ביקשו לראות במו עיניהם את המזרח הקרוב. אל הצליינים ועולי הרגל הצטרפו מבקרים חדשים: הנוסע-חוקר, הנוסע-הרפתקן, הנוסע-תייר והנוסע-טייל. את סיפור מסעם העלו על הכתב והותירו אחריהם למעלה מאלפיים ספרי-מסע.
ספרי המסע, היו באותה התקופה יחד עם ספרי המדע הבדיוני, לסוגות הספרותיות הפופולריות ביותר במערב (אירופה וארה"ב). סוגות אלה, אשר לכאורה רחוקות מאוד אחת מהשנייה; שהרי הראשונה, מבוססת על סיפורים אמיתיים של כותבים, אשר העלו את סיפור מסעם על הכתב והשנייה, בדיונית לחלוטין ומבוססת על דימיונו הקודח וכושר ההמצאה של המחבר. היו לתוצרים תרבותיים שפרחו בהלך הרוח הקולוניאלי של גילוי, חקירה והתפשטות.
סופרי המסעות, חלקו עם סופרי המדע הבדיוני שאיפה משותפת; להצית את דמיונם של הקוראים. שאיפה זו, בצירוף אידיולוגיות אותן רצו לקדם, בורות ודעות קדומות לגבי המקום והמקומיים והרצון להתבלט ולמשוך את הקורא בעולם המוצף בספרים דומים, יצרו אצל הכותבים פעמים רבות נטייה להפריז, לנפח ולעיתים לבדות לחלוטין את סיפור המסע וההרפתקה אותה עברו במהלכו. בכך, בין אם במודע ובין אם לא, חיזקו את המימד המיתי והפנטזמגורי של המקום. ארץ הקודש תפקדה עבור אנשי המערב כמקור של פנטזיה בדומה לירח בספרי המדע הבדיוני.
הצילום, שהומצא במקביל להמצאת אוניית הקיטור, תיווך עבור מי שלא היה בידו לצאת אל המסע את תחושת ההמצאות בארץ הקודש. פלסטינה, הייתה לאחת ממוקדי העניין הבולטים ביותר עבור הצלמים החדשים. רבים מהם הגיעו במטרה לתעד את הארץ, האתרים הקדושים ואת המקומיים. את הצילומים מכרו בין היתר באתרים הקדושים, לתיירים אשר רצו מזכרת ממסעם. אך, בעיקר להמונים בארצות המוצא אשר גילו עניין בארץ הקודש. במטרה להחיות את צילומי הנוף השוממים והצחיחים, פעמים רבות נוספו בהדפסים דמויות ססגוניות, שתאמו את התפיסה האוריינטליסטית בת הזמן והפכו אותם למעניינים ואטרקטיביים יותר עבור הצופים. הכלאה דמיונית זו התקבלה כתיעוד אמיתי, שהרי בבסיסה עמד הצילום.
מבקרים רבים בארץ הקודש, אשר נחשפו לפני מסעם לספרות הכתובה ולצילומים של המקום, חוו אכזבה קשה מהמראת והנופים אותם ראו. הארץ הממשית, לא הצליחה לעמוד בציפיות הגבוהות כל-כך אותן פיתחו עת שצפו בצילומים המוקפדים וכשקראו את התיאורים המופרזים.
אחת מטכניקות הצילום הפופולריות ביותר באותה תקופה היה הצילום הסטריאוסקופי. באמצעות מכשיר צפייה ייעודי ניתן היה לצפות בדימוי תלת-ממדי. התבוננות מרוכזת דרך המכשיר, החזירה את הצופים לתקופת התנ"ך והברית החדשה וכל זאת בלי שיצאו מפתח ביתם. בזכות אשליית התלת-ממד והחוויה המוחשית שהעניקו, היו הסטריאוגרפים למדיום ראשון בייצור המוני ש"צמצם" את העולם. המסע הווירטואלי סיפק חוויה הרבה יותר כוללת ממסע אמיתי.
בגיליון הנוכחי של מגזין הרמה מוצג חלק מתוך העבודה "תמימים בניכר" אשר משתמש כחומר גלם במארז הסטראוגפים של חברת Underwood & Underwood: Traveling in the Holy Land, Palestine through the stereoscope. מארז מקיף זה מכיל כ-200 צילומים סטראוסקופיים של מגוון רחב מן האתרים והסצנות מארץ הקודש. הוא מאורגן ע"פ סדר אפשרי ומקובל של מסע פיזי באזור המתחיל בנמל יפו ומסתיים בדמשק.
הצילומים הסטראוגרפים, אשר מורכבים משתי תמונות מזוויות סמוכות של אותה הסצנה, מעובדים בתוכנת הדמייה תלת-מימדית, בטכניקה הנקראת פוטוגרמטריה (Photogrammetry, טכניקה של בניית מודל תלת-מימדי ממוחשב על בסיס מספר צילומים דו-מימדיים מזוויות שונות). באמצעות פעולת ההדמייה, צמד הדימויים הדו-מימדיים שנגזרו בעבר מהמרחב התלת-מימדי הממשי, הופכים חזרה למרחב תלת-מימדי חדש. מרחב ווירטואלי חסר ומחורר המעיד על המידע החסר בו, לא פחות משהוא מעיד על מה שקיים בו. הדימויים בעבודה הם תוצר של שיטוט ווירטואלי בתוך המודלים. אלה, מצולמים מחדש, והופכים בשנית לדימויים דו-מימדיים אשר נבחרו בקפידה מתוך המרחב התלת-מימדי.
במהלכים אלה, מקים הפרויקט לתחייה את הייצוגים שנולדו בביקורים במקום הזה במהלך המאה ה-19. הדימויים בסוף התהליך, הם א-זמניים וא-היסטוריים. הדימוי הטרום ישראלי של ארץ הקודש, הופך לדימוי של מיתוסים תנ"כיים, אך בו בזמן, לדימוי עתידני, הנראה כאילו נלקח מסרטי מדע בדיוני. הגבול בין מציאות לפנטזיה שהלך והיטשטש כבר בימי ראשית הצילום נעלם בתערוכה לחלוטין.
–
יובל נאור, חי ופועל בירושלים.
בוגר המחלקה לצילום בצלאל (BFA).
למד בבית הספר הגבוה לאמנויות לייפציג גרמניה (HGB).
