נומימא

תומס סטורי קירקברייד (Kirkbride, 1809-1883) היה רופא ראשי ומפקח שנמנה עם קבוצת רפורמים שפעלו באמצע המאה ה־19 על מנת לממש את ערכי ההשכלה בבתי החולים לנפגעי נפש, דרך יישום שיטות מדעיות לטיפול במחלות נפש. הוא הגה תכנית אב־אדריכלית לבית החולים האידיאלי, שבהשראתה נבנו בתי חולים רבים לנפגעי נפש, שנקראו "מבני קירקברייד". אף שהוא לא היה אדריכל בהכשרתו, המוסדות שהגה היו מושלמים עבור הצורך הטיפולי שלשמו הם נבנו; מבנים גדולים, מאורגנים בקפידה ומעוצבים להפליא, פתוחים לאוויר הצח ולאור הטבעי ופארק ירוק סביבם. קירקברייד האמין שאדמה פורייה וחיה משפיעה היטב על החולים ועבודה בגינה מסייעת לטיפול שלהם בעצמם. האדריכלות של בתי החולים הייתה מרכיב בלתי נפרד מהטיפול, מסגרת חיצונית אידיאלית שהייתה אמורה להשפיע על תפקודי הנפש הפנימיים. מבחוץ נראו בתי החולים כבתי מלון אירופיים המעוצבים כפנינות אדריכליות מרשימות. ואולם במציאות, החזון האוטופי הזה נתקל במקרים קשים של חוסר שליטה במטופלים, האופייניים למחלות נפש.

השימוש בתכניות של קירקברייד ככלי תרפויטי הוא נקודת המוצא לעבודת הווידאו של אגסי. באמצעות הכלים האדריכליים והעיצוביים שנועדו להשליט סדר היא מפרקת מבנים ובונה אותם מחדש, וכך מהדהד את העיסוק של קירקברייד בחיי הנפש הפנימיים דרך אמצעים ארכיטקטוניים. תנועתם הסיבובית של התרשימים הופכת עבור הצופה למעין מבחן רורשאך. מופיעים בהם מסכות, פרצופים ושרטוט של מערכת הרבייה הנשית. אגסי עוסקת בבית החולים כמקום של כניעה ונסיגה מכוונת מצד המטופל ושל שליטה מצד המטפל בהבטחה להבראה. זה משטר של ניגודים, שמצד אחד מבטיח ומספק לחולה מקום יפה להחלים בו, ומצד אחר כופה עליו שגרה של פרוטוקולים רפואיים נוקשים. את יחסי השליטה, המתבטאים בתרשימים האדריכליים בתנועה שבין מסגרת חיצונית המשדרת כוח, יופי ומרפא לבין אוזלת יד ומוסכמות חברתיות, אגסי מגלגלת אל תחושותיה הפרטיות עם הפיכתה לאם.

כל סוגי היחסים האלה מגולמים בתפקידה החדש. לאחר שנים של עיסוק חושני ופרפורמטיבי בגופה שלה היא מתרחקת מן הבשר החי והחם ומדמה את עצמה למעין אדריכלית, כאשר הרחם הפרטי, הפנימי, הופך למסגרת חיצונית, לחדר מכונות אורגני־מכני, לחלל המכיל את העובר המתהווה ומספק לו את כל צרכיו. כמו כל אישה הרה, אגסי היא חוץ ופנְּים כאחד; חיים נוצרים בגופה, אך עדיין היא אישה כשלעצמה. מטבע הדברים, זהותה החדשה נעה במרחבים שבין הענקה אימהית לבין תחושת הכליא הטמונה בתפקיד זה. פנים וחוץ מתערבלים יחד תדיר בחוויה האימהית: האישה־האם מכילה ומוכלת, מסתחררת לנוכח תפקידה החדש, והגוף הופך לחלל שבו לא ברור היכן מתחיל והיכן מסתיים החיבור עם ה"שלוחה" שהוא עצמו יצר.

טקסט מאת רינת אדלשטיין, מתוך קטלוג התערוכה "אחות, אחות".

–

נלי אגסי היא אמנית רב תחומית שעובדת בסוגי מדיה כגון: מציג, מיצב, וידיאו, טקסטיל, רישום וסאונד. עבודותיה עוסקות ביחסים בין הגוף האנושי לארכיטקטורה דרך מחקר של אתרים, על הטראומות והתקווה שהם מגלמים. היא שוזרת סיפורים אישיים וקולקטיבים לכדי מארג אוניברסלי היוצר היסטוריה חדשה. היא חיה ועובדת בשיקגו, ארה"ב.

www.nellyagassi.com

www.dvirgallery.com/artist/nelly-agassi