The Future
דיורמה היא המצאה הקשורה בקשר הדוק להיסטוריה של תולדות הצילום. בשנת 1823 הומצאה הדיורמה על ידי לואי דגאר וצ'רלס מארי בוטון, ושימשה מעין מכשיר לצפייה בתמונות, כמעין תיאטרון נייד שלכד סצנות בבהירות ואיפשר יצירה של זירות התרחשות שבאותו זמן לא היה אפשר לצלם "במציאות".
בימינו, ההבנה הרווחת של המונח דיורמה קשורה להעתק או למודל תלת־ממדי שבדרך כלל מציג אירועים היסטוריים, סצנות טבע או תצפיות עירוניות, למטרות חינוך או בידור. לעיתים הדיורמות נבנות כתחביב במרתפי בתים פרטיים. רבות מהן עוסקות בשחזור סצנות צבאיות, בבניית מודלים של כלי נשק כמו מטוסים או טנקים, בדמויות זעירות ועוד. התוצרים עצמם נמכרים דרך אתרי אינטרנט. מדובר בתעשייה שלמה הפזורה ברחבי העולם ומגלגלת מיליארדי דולרים בשנה.
יורי קופר עוקב אחר העשייה הענפה הזאת. בשיטוטיו ברחבי הרשת הוא מוצא אתרים שעוסקים בבניית דיורמות הקשורות למלחמה, בעיקר כאלה המשחזרים סצנות הקשורות למלחמות העולם, וביניהן הוא מוצא גם סיטואציות המתארות בית חולים שדה, אירועי הצלה של פצועים ופינוי נפגעים. דמויות השעווה הקפואות הניבטות אלינו מהתצלומים הן זכר למה שהתרחש בעבר, אך בו־בזמן הן גם טומנות בחובן רמז, סימן ברור לעתיד לבוא. הן כמו אירוע ששב וחוזר, כמו טראומה מודחקת או כמו לקח שלא נלמד.
הסדרה שהוצגה בתערוכה "אחות, אחות" התמקדה בדמות האחות. הדיורמות של קופר שובצו לצד תמונותיהן ההיסטוריות של האחיות שעבדו בבית החולים ביקור חולים לאורך השנים ויחד הציבו בפנינו שני פנים לדמותה של האחות: בתמונות ההיסטוריות דמותה אופיינית, כמעט סטריאוטיפית: אחות רחמנייה, מטפלת, חומלת; ואולם במפגש עם בובות האחיות עולים סימני שאלה לגבי אותה הדמות ונפערים סדקים בנוגע לתפקידה ולתפקודה. יש שיראו בדמות הצחורה אישה לוחמנית או "בובה" המבצעת פרוטוקולים שנכפו עליה. תצוגתן של האחיות השונות זו לצד זו, המנח הטהור שהן מדגמנות למצלמה או המנח הישיר והחושפני שבו הן מוצבות מאפשרים לצופה להיחשף לדמותה רבת הפנים של האחות, אחות.
טקסט מאת רינת אדלשטיין, מתוך קטלוג התערוכה "אחות, אחות".
–
