אחת לשבוע, בשעה האחרונה של יום הלימודים בחדר קטן שליד אולם ההתעמלות

במדף עמוס ספרי בישול וגזרי עיתונים של מתכונים, נחה לה כבר מעל ל־40 שנה מחברת קטנה ודקיקה, בעלת דפים מצהיבים, שחלקם כבר הודבקו מספר פעמים וחלקם מתנדנדים כמו שיני חלב. זו מחברת "כלכלת בית" שלי, מבית הספר היסודי.

אחת לשבוע, בשעה האחרונה של יום הלימודים בחדר קטן שליד אולם ההתעמלות, היינו מתכנסים ליד שולחן ארוך מצופה ניילון ומחכים בקוצר רוח לראות מה נבשל. המורה, עם מבטא רוסי כבד, מבט חמור סבר ולבוש של 'אני בדרך לאופרה', ככה בקלאסה של מקום רחוק מפה, ניהלה את השיעור ביד רמה והכתיבה לנו: 'מהי אנרגיה', 'מה החשיבות של ארוחת הבוקר', 'הנוזלים בגוף האדם' ובין לבין גם בישלנו וכתבנו מתכונים: בקלה אפוי בטחינה, ממרח גבינה יסודי, סלט מלפפונים בשמנת. במחברת שורות צפופות עם כתב מעוגל לא הכי מסודר, בעיפרון בהיר מידי וטושים כהים מידי, רשמתי את כל מה שהמורה אמרה ולפעמים גם הוספתי ציורים: ביצה, נרות שבת, איש שותה מכוס.

בין האפייה והבישול גם למדנו קצת מדע כמו ב"ניסוי הקרשת החלב" שבו ראינו כיצד מתרחש תהליך ההקרשה, או "הביצה", כשדיווחנו מה קרה כאשר קשקשנו ביצה ושפכנו לכוסות עם שמן, חומץ, מים קרים ומים חמים. אני הוספתי ציור של אפרוחית עם מבט מופתע מאד ושיער אסוף לקוקו שחור, שהיום נראה לי ממש מטריד…

אבל הכי, הכי אני שומרת את המחברת למתכון סודי אחד, שכל שנה אני מכינה אותו בדיוק, בדיוק לפי מה שאותה "אני מפעם" כתבה  בקשב רב, אז, ליד שולחן אפרפר כשעוד למדו כלכלת בית כמקצוע חובה.

–

ורד סער, בעלת תואר ד"ר במנהל חינוך. כותבת, מוחקת, מציירת ויוצרת במגוון סוגי מדיה.