כלכלת בית

שיעורי כלכלת בית נהגו בארצות הברית במהלך המאה ה־19 ושולבו לאורך המחצית הראשונה של המאה ה־20 בתכניות הלימוד של בתי ספר במדינות רבות ברחבי העולם. השיעורים הללו – אשר הופנו בעיקר לנערות מתוך הסללה תרבותית מובנה למקצוע עקרות הבית – הכשירו להתמודדות עם אספקטים שונים של ניהול הבית והאחריות על תפקודו ותחזוקתו. השיעורים כללו לימודי בישול, תזונה והיגיינה, תפירה, טיפול בילדים, צרכנות נבונה וניהול הוצאות משק הבית. בעקבות כניסתן ביתר שאת של נשים לשוק העבודה מהמחצית השנייה של המאה ה־20 ומאבק התנועות הפמיניסטיות לשינוי תפיסתי של תפקידים מגדריים, צומצמו היקפם של שיעורים אלו בבתי הספר, ובחלק גדול מהמקומות הם בוטלו.

גיליון זה של מגזין הרמה מבקש להציע את המונח 'כלכלת בית' בהשאלה מייעודו המקורי, כדי להתבונן באופנים בהם החברה, על התפיסות הכלכליות המגולמות בה, מעצבת את מרחב החיים האינטימי ביותר שלנו. דרך העבודות השונות בגיליון נבחנים יחסי הגומלין בין שאלות של קניין, נדל"ן, צרכנות, שוק העבודה, לבין השפעתם על תפקידים מגדריים, על יחסים בין הורים לילדים, בין א.נשים לחפצים ולמרחב הפיזי והמנטלי שנקרא בית.

ברבות מן העבודות מתועלים המשאבים המצויים בבית, על כוח העבודה והזמינות של הדרים והחפצים בו, למעשה האמנות, תוך ניסיון לשרטט באמצעותם מנעד של היגדים על מבנה היחידה המשפחתית, על נושאי התפקידים בה והמתחים שמתקיימים בין חלקיה השונים.

פעולת ניקיון הבית כמטלה סיזיפית, אינסופית, הנתפסת כנשית, יוצאת בכמה מהעבודות מהמרחב הביתי ומסמנת את הקושי להיחלץ מתפקידים מגדריים מסורתיים בסביבות פעולה שונות. עצם תפיסתן ההיסטורית של עבודות משק הבית כעשייה שאינה מוערכת ומתוגמלת, מעמידה נשים באופן אפריורי בעמדת נחיתות שעליהן להתגבר עליה. עבודות שנקשרות בפעילות הביתית (ניקיון, טיפול בילדים), גם כשהן נעשות בשכר אצל אנשים זרים, ממקמות נשים עדיין בתחתית שוק התעסוקה ומקשות להיחלץ מדימוי עצמי וחברתי נמוך.

מספר עבודות בגיליון עוסקות בקשרים בין הורים לילדים מפרספקטיבה כלכלית. היחידה המשפחתית מאפשרת להשתמש בילדים או בהורים ככוח עבודה, או כהון אנושי בו האמן יכול לעשות שימוש מטעמי חיסכון במשאבים. חלק מהעבודות מסמנות את השינויים ההיסטוריים שחלו בתפקיד של ילדים בכלכלת הבית: אם בעבר הילדים היו נכנסים למערך העבודה מגיל צעיר והופכים שותפים להכנסות הבית, היום הם נסמכים כלכלית על הוריהם עד גיל הולך ומתבגר.

בכמה עבודות בגיליון מופיע הדימוי הפיזי של הבית ושאלת הבית כנכס בין אם במצב של משבר אסוני כמטפורה אפשרית על קריסה חברתית או קריסת התא המשפחתי, או ככזה שפירוקו לגורמים חושף היסטוריה של העברת בעלות המגלמת את תמצית הפוליטיקה המקומית.

בעבודות אחרות ייצוגים של צרכנות הופכים לפורטרט של הבית ודרכם נפערים סדקים בדימוי "אידיאלי" של שפע ורווחה שמכסה על מצבם המנטלי, מעמדי, חברתי הפגיע או המעורער של המצויים בו. האקט הצרכני הקומפולסיבי של החברה הקפיטליסטית מתואר גם בשאריות ובפסולת שהיא מפיקה, על חלקה הלא מודע, הלא מתחשב, של כלכלת הבית בזיהום העולם.

את העבודה על גיליון "כלכלת בית" הנענו עוד בטרם התפרץ לכל בית ברחבי הגלובוס וירוס משונן שישנה את סדרי העולם. מאז שהועלה הקול הקורא לגיליון זה, הפכה זירת הבית למרחב ההתנהלות הכמעט בלעדי שלנו למשך מספר חודשים. מעט מהעבודות בגיליון נעשו בעקבות המצב החדש ועוסקות במתחים ובאתגרים המועצמים בשהות הממושכת בדלת אמותיו של הבית בתקופה זו. אף שרובן של העבודות בגיליון נהגו בטרם מגפת הקורונה, המחשבה על ניהול המרחב הביתי, על המתחים המובנים בו, על עבודות הבית ועל עבודה מהבית, עברו בחודשים האחרונים ביתר שאת לחזית ההוויה של קיומנו.

תודה לכל המשתתפים.ות בגיליון ולכל האמנים.ות ששלחו הצעות לקול הקורא. תודה גם לדנה טל שגב, לשאול פרנקו קורמוש וליורם קופרמינץ על הנכונות והנדיבות לשתף בעבודות של בועז טל, שוש קורמוש וגליה יהב.

בזה המקום היו ברכה ושלום,

רינת אדלשטין וטל יחס

עורכות הגיליון