עור, אור

עור, אור, 2017, פרט מתוך וידיאו

עבודת הווידיאו עור, אור הוצגה במסגרת ההצבה של קרן בנבנישתי בתערוכה "נדידה" שאצרה אירית טל בגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל־אביב (פתיחה: מאי 2017).

מתוך הטקסט של אירית טל:

כרייתה של תעלת סואץ בשנים 1869-1859 פרצה נתיב של שיט ומעבר מים סוּף אל הים התיכון, שקיצר והוזיל את הדרך בין אירופה למזרח אסיה והיווה כלי עזר בכיבושיו ובהתפשטותו הטריטוריאלית והכלכלית של הקולוניאליזם האירופי. אלא שנתיב המים החדש היה מבלי משים גם למסלול הגירה של בעלי חיים ימיים מים סוּף צפונה אל הים התיכון וחופיו, שם התנחלו והקימו מושבות וחוללו שינויים במערכת האקולוגית. תנועה זו של בעלי חיים – הקרויה הגירה לֶסֶפְּסית על שם מהנדס התעלה, פרדינאן דה־לֶסֶפְּס (Lesseps) – עומדת בלב גוף העבודות של קרן בנבנישתי המוצג בתערוכה. בנבנישתי מתחקה אחריה בעזרת מחקריו של ד"ר מנחם גורן, שאף לקח חלק פעיל באחת מן העבודות.

בנבנישתי עוקבת אחר חוקרים השבים מן הים, כשהם שוקלים, מודדים וממיינים דגים. היא לומדת את שיטותיהם המדעיות – ואלו משמשות אותה בהליך מקביל, מדומיין, שתכליתו יצירת דימוי: היא ממיינת דגים על ציר־זמן מומצא שראשיתו ב־1869, שנת פתיחתה של התעלה; היא מתעדת מינֵי דגים תוך צביעתם בדיו שחורה והטבעתם על נייר בטכניקת הדפס יפנית (Gyotaku); את עור הדגים היא פושטת, מעבדת וחותכת לפיסות במידות אחידות, שמהן היא מכינה שיקופיות הממוינות על פי גוני עור (מומצאים בחלקם); את שמות הגוונים הללו היא רושמת באינדקס ממוספר, כקודים מדעיים.

בהטבעתו על מצע הנייר היפני ובהפיכתו למצע שקוף כצלולויד, נחשף המבנה של עור הדג – מרקמו וצבעיו – בייחודיותו, כאילו היה טביעת אצבע, סימן זיהוי פרטי. חשיפתו באור המקרן האנלוגי מהדהדת שיטות של שימור נתונים במאגרים ביומטריים – וההחתמות היפניות המסורתיות של קשקשיו מעלות על הדעת חותמות־עבר של מעברי גבול, הממיינות ומסווגות תושבים, זרים ומהגרים. כבמטאמורפוזה של עור באמצעות אור, בנבנישתי הופכת את העור למצע שעליו נחקקות עקבות ההגירה. העקבות טבועות בגוני העור שהוקצו לכל אחת מפיסות עור הדג, ברמיזה לאבולוציה של צבע העור האנושי – משחור ללבן – שחולל השינוי בתנאי קרינת האור במסלול ההגירה של האדם הקדמון מאפריקה לאירופה דרך אסיה. האור, לפיכך, כותב בעור את קורות ההגירה הטבעית והכפויה; כשם שהוא מטביע דימוי – כך הוא גם מוחק ומאיין, צורב בעור ובתודעה זיכרון, זהוּת וזרוּת.

–

קרן בנבנישתי היא אמנית רב־תחומית שחוקרת בעבודותיה רעיונות הנוגעים באובדן ועקירה דרך נרטיבים ומיתוסים היסטוריים. עבודתה מתמקדת באירועים מיקרו־לוקאלים והשפעותיהם לטווח הארוך בתחומי הארכיאולוגיה, הביולוגיה והבלשנות. בפרויקטים האחרונים שלה, היא בחנה נושאים של הגירה, קולוניאליזם וגלות בעיקר בישראל.

בנבנישתי היא בוגרת Ecole Nationale Superieure des Beaux-Arts, פאריס ולמדה ב־California Institute of the Art. היא השתתפה במספר תכניות שהות האמן, בין היתר בתכנית של בית הספר לציור ופיסול  Skowehgan; בתכנית ה־ISCP, ניו יורק; ב־Residency Unlimited, ניו יורק; Arts Maebashi, יפן; Open בנבנישתי Sessions, מרכז הרישום, ניו יורק.

בנבנישתי הציגה במקומות רבים בארץ ובעולם ולאחרונה במוזיאון ג'ונסון, קורנל, ניו יורק; מרכז הרישום, ניו יורק; מוזיאון פתח תקוה לאמנות; המשכן לאמנות עין חרוד; גלריית A.I.R, ניו יורק; מוזיאון תל־אביב לאמנות , ועוד. היא זכתה בפרסים ומלגות בהם מענק קרן ג'ואן מיטשל; מענקים מטעם ארטיס; מענק קרן משפחת אוסטרובסקי, ועוד. חיה ויוצרת בניו יורק ותל־אביב.

kerenbenbenisty.com