הרגעים הראשונים של מארווה אל־שרביני
היצירה הרגעים הראשונים של מארווה אל־שרביני, שעליה עובדת נועה גור בשנתיים האחרונות, מתייחסת לפשע שנאה שהתרחש באולם בית משפט בגרמניה בשנת 2009: מארווה אל־שרביני, אישה צעירה, נרצחה בשמונה עשרה דקירות סכין במהלך משפט שבו העידה על תקרית גזענית. רוצחה היה האיש שנגדו העידה לאחר שנפסק לו קנס כספי על העלבה. במהלך ההתקפה הפתאומית, נדחף בעלה של אל־שרביני בינה לבין התוקף על מנת להגן עליה, וכתוצאה מכך ספג גם הוא שש עשרה דקירות במאבק עם האיש. בסופו של דבר הוא התמוטט כאשר שוטר ירה בברכו, לאחר שטעה וחשב אותו לרוצח עצמו.
המאורעות הקשים מעוררים שאלות מטרידות שלא הועלו בזמן אמת בעת הדיווח באמצעי התקשורת של גרמניה: איך הגיעה סכין לאולם בית המשפט? כיצד התאפשר לתוקף לדקור את קורבנותיו שוב ושוב, בחלל קטן ומאוייש, בתוך בניין ממלכתי עד לתוצאה הקטלנית? מדוע נורה אחד הקורבנות על ידי המשטרה ולא התוקף? השאלות הללו נותרו במידה רבה לא פתורות, שעה שתביעתה של משפחת אל־שרביני נגד בית המשפט בעיר דרזדן נדחתה מאז ועד היום שלוש פעמים.
עבודתה של גור החלה במחקר מקיף אודות השתלשלות האירועים סביב הרצח בבית המשפט באמצעות ראיונות, קריאת עדויות ומידע משטרתי מסווג. בהמשך ייצרה בעזרת קבוצה של פרפורמרים שיחזור מבוים של מהלך האירועים על פי הגרסאות השונות, בניסיון להתחקות אחר האמת וליצור גירסה קבילה עובדתית של האירוע.
העבודה מצוייה בשלבי עריכה מתקדמים ותוצג כמיצב וידיאו דו־ערוצי לצד תצוגה ארכיבית של פריטים מהמקרה. ערוץ הווידיאו הראשון מתעד את תהליך החזרות אשר במהלכו הפרפורמרים מציגים שיחות המבוססות על העדויות ומתחקים אחר פרשנויות שונות ולעיתים אף סותרות באמצעות שיחזור המאורעות לפי הבנתם ובחינתן של הראיות משטרתיות על מנת לבדוק את תוקפן והיתכנותן.
ערוץ הווידיאו השני הוא תיעוד ערוך של פעולת השיחזור הפרפורמטיבית כפי שהתרחשה במרחב הציבורי, מול משרדי הממשלה בברלין ביום השנה העשירי למותה של מארווה אל־שרביני. השחזור הפרפורמטיבי בוצע בהילוך אחורי, מרגע קביעת המוות ועד תחילתו של הדיון בבית המשפט, במהופך לציר הזמן ולתנועת העוברים והשבים בכיכר. ההיפוך הכוריאוגרפי של סדר ההתרחשות מנכיח את הזדקפותה חזרה של אל־שרביני, ונעשה בין היתר כדי ליצור מונומנט שהיעדרו במרחב הציבורי מורגש. עריכת הווידיאו הופכת מחדש את סדר הזמנים כפי שהוצג בפרפורמנס ומחזירה את ציר הזמן הכרונולוגי של האירוע. בכך היא יוצרת הזרה נוספת בסאונד ובתנועה המצביעה על התיקון שטרם נעשה.
–
נועה גור יוצרת על התפר בין אמנות לקולנוע דוקומנטרי. היא בעלת תואר ראשון מהאקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל ותואר שני מהאקדמיה לאמנויות וקולנוע בקלן. גור השתתפה בתערוכות רבות בחללי תצוגה בארץ ובעולם בהם: מוזיאון תל־אביב לאמנות; מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; מוזיאון KIT, דיסלדורף; מוזיאון נואורו, סרדיניה;, GAM טורינו; Gaîté Lyrique, פאריס; Campagne Première, ברלין; Autocenter, ברלין; ארטפורט, תל אביב; גלריה ברוורמן, תל אביב; יפו 23, ירושלים; גלריה סאבוט, קלוז', רומניה; גלריה ניר אלטמן, מינכן ועוד. היא יזמה ואצרה פרויקטים אוצרותיים, המרכזי שבהם "Museum of Undead Labour", בחלל Boutique, Raum für temporäre Kunst, קלן.
גור זכתה בפרסים ומלגות בהם: מלגת קרן שרת; מלגת DAAD על מצוינות אקדמית בגרמניה; פרס Rölfsparter ממוזיאון KIT בדיסלדורף; פרס האמן הצעיר, משרד התרבות; מענק קרן האמנות הגרמנית Kunstfonds; מענק מפעל הפיס; מענק קרן ארטיס; מענק קרן משפחת אוסטרובסקי לווידיאו וקולנוע ניסיוני; מלגת מחקר מטעם הסנאט בברלין ועוד. היא השתתפה בתכניות שהות אמן שונות בהן: באטלייה גאלאטה, איסטנבול; ברזו, א. טיטולו, טורינו; בתכנית La Box צרפת; בארטופרט, תל אביב. גור הרצתה באקדמיות שונות לאמנות בארץ ובעולם.
להלן קטע מתוך ערוץ הווידיאו השני בפרויקט:
הרגעים הראשונים של מארווה אל־שרביני, 2021
קטע מתוך עבודה בתהליך, וידיאו, 03:21 דקות
הפרויקט נתמך על ידי מלגת מחקר אמנות של סנאט העיר ברלין, קרן אוסטרובסקי, מענק ארטפורט, מפעל הפיס