התחנה המרכזית החדשה

התחנה המרכזית החדשה בתל־אביב היא כישלון אדריכלי ותכנוני. האופן שבו היא בנויה משמר כאוס ובה בעת הוא מהווה מרכז תרבותי נחוץ עבור אלו הנתפסים כדחויים על ידי חלקים מהחברה. מדי שבוע במשך שלוש שנים הסתובבה דפנה אמירה בתחנה המרכזית, באזורי השוליים שלה, כשמבטה מופנה אל המבנה הארכיטקטוני עצמו. כמו בלשית בחקירה או צלמת פורנזית היא חיפשה אחר שאריות שהתגלו עם הזמן במופעים שונים: הצטברות, אבק ,לכלוך, הזנחה, עיזבון, פירוק, הרכבה, אלתור ואקראיות. באמצעות הצילום והמסגור, שאריות אלו הפכו לתפאורות תיאטרליות אפופות מסתורין. 

–

דפנה אמירה היא בוגרת תואר ראשון במחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. במהלך לימודיה זכתה במספר פרסים ובהם פרסי הצטיינות בלימודים ופרס על שם מושיק בן דור עבור פרויקטים או קורסים משלבי עשייה חברתית, וציון לשבח בפרס קירשנר לצילום.