כולם מתו
'כולם מתו' הינו סרט קצר שנולד מתוך הרעיון לשחזר רגע מתוך העבר המשפחתי עבור חקירה אישית ומשותפת של יחסים, בפרט היחסים המורכבים של אמי ושלי.
אמי גידלה אותי כאם חד הורית, ואני ביתה היחידה. עובדות אלה יצרו בינינו טיב יחסים ודינמיקה מורכבת ויוצאת דופן.
נקודת המוצא לסרט הוא זיכרון מעורפל הטבוע בי מאז הלוויתה של סבתי לפני שמונה שנים – הרגע בו היא נטמנה באדמה, רגע בו כולם מסביבי רציניים, עצובים, בוכים ורק אני צוחקת. ניסיתי לשחזר את אותו הזיכרון הקומי, המביך, הכמעט נשכח, מאותו הרגע בבית הקברות בנתניה. לצורך כך, גייסתי את אמי יחד עם קרוביה אשר מרביתם נכחו בהלוויה המקורית.
הסרט, כמו הזיכרון, נותר חמקמק ופרגמנטרי. הוא מפוצל לשתי אפרויות של תיעוד: תיעוד הפעולה ותיעוד האירוע (המשוחזר). הנסיון הכושל לחזור אחורה, לעמקי הזיכרון הנשכח, חושף מערכת יחסים מורכבת בין בת לאימה, ובאמצעותו אני בוחנת היכן מתחילה ונגמרת האפשרות לשחזר זיכרון סובייקטיבי, ואם יש בכוחו של הקולנוע/האומנות להביא לתיקון או ריפוי.
הסרט הוצג במסגרת תערוכת בוגרות.י המחלקה לצילום בבצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב, 2022
איילה ברגר היא יוצרת קולנוע וצלמת, בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל. במהלך לימודייה סרטה הראשון ׳שום דבר לא כל הזמן׳ השתתף בפסטיבל דוקאביב לקולנוע דוקומנטרי בתל אביב.
בעבודותיה היא מתמקדת ביחסי כוחות משפחתיים ואינטימיים, וביחס לגוף ומגבלותיו. עבודותיה ממוקמות ברגע המפגש בין התיעודי למבוים.
צילום: רותם דימנד