גיליון #41 | נקודת עיוורון | דצמבר 2023
שער הגיליון מאת רונית פורת. לצפיה בשער לחצו כאן

עילית אזולאי, בדבר השתיקות, 2019, מראה הצבה. צילום: אייל אגיבייב

בדבר השתיקות

Bookmark and Share

"בדבר השתיקות", תערוכת היחיד של עילית אזולאי ב־CCA תל אביב-יפו, היא שיאו של תהליך מחקר ויצירה בן שמונה שנים. אזולאי ידועה בשימוש שהיא עושה באלפי תצלומי מאקרו ברזולוציה גבוהה ליצירת דימויים סוריאליסטיים מורכבים. גם בפרויקט זה השתמשה אזולאי בטכניקה המזוהה עמה, כדי לתעד בקפדנות את שיפוצו של מבנה ברוטליסטי מייצג השוכן בזיכרון יעקב, ולחשוף בתהליך התיעוד שכבות מורכבות של היסטוריה.

המבנה זוכה הפרסים, שהוקם בשנת 1968 על ידי יעקב רכטר כבית הבראה לעובדים, ונחשב ליצירת מופת של אדריכלות ברוטליסטית, עבר לאחרונה שיפוץ מאסיבי שהתפרש על פני שבע שנים והומר למלון יוקרה בעל אוריינטציה אמנותית. אך מעבר לאופן שבה הוא מגלם את המהפך הכלכלי שהתחולל בישראל מסוציאליזם לקפיטליזם, המבנה גם טומן בחובו עבר מוצנע כמתקן חקירה לחיילים ישראלים שנלקחו בשבי במלחמת יום כיפור, בשנת 1973 ועם פדיונם נקראו לתשאול ולחקירה. חלקם נחקרו תחת השפעת סמים קשים שעוררו בהם מחדש את הטראומה שחוו במלחמה (סוזן סונטאג תיעדה את הטיפולים הללו בסרטה משנת 1974 ארצות מובטחות, שחלק ממנו מוקרן בתערוכה). כדי ליצור תמונה מלאה יותר, שיתפה אזולאי פעולה עם האמן יונתן טואיטו, התחקירנית רננה מור, הבלשנית ג׳ני בירגר, הבמאי ודרמטורג ניר שאולוף, הפסיכולוגית-סופרת עמיה ליבליך ומנהלת הסטודיו שלה אז אלינור דרזי שראיינו עשרות פדויי שבי.

חוויית ההשתקה של פדויי השבי, שהושבעו לסודיות למשך 18 שנה, והמציאות הכפולה שבה חיו שימשו השראה לעצוב התערוכה על רקע של מסך ירוק ('גרין־סקרין'). הקירות והרצפה באחד משני חללי התצוגה נצבעו בגוון הירוק של 'גרין־סקרין', שמייצג אל־חלל ריק, כאמצעי להגדרת הממד המנטלי הבלתי נתפס שאליו שקעו חלק מפדויי השבי במהלך שנים של שתיקה והדחקה.

(מתוך טקסט התערוכה ״בדבר השתיקות״, אוצרת: חן תמיר. פברואר 2019, CCA תל אביב-יפו)

עילית אזולאי, (נ.1972) נולדה בתל-אביב יפו, חיה ויוצרת בברלין. מרכיבה בעבודותיה סביבה מבוימת בעלת חזות טיפולוגית חקרנית, אך עם זאת בדויה וחידתית. עבודותיה הוצגו ברחבי העולם, כולל הפרויקט האחרון שלה, Queendom, עבור הביתן הישראלי בביאנלה ה-59 בוונציה (2022). 

בנוסף, הציגה תערוכות יחיד במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, (2014); מכון KW לאמנות עכשווית, ברלין (2014); מוזיאון ישראל, ירושלים (2017); CCA – מרכז לאמנות עכשווית, תל אביב (2019); וגלריה ברוורמן, תל אביב (2021). כמו כן, השתתפה בתערוכות קבוצתיות במקומות בינלאומיים מרכזיים, כולל מוזיאון ישראל, ירושלים (2011, 2017); Daimler Contemporary, ברלין (2012, 2020); המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק (2015); Musée d'Art moderne de la Ville de Paris, פריז (2015); המרכז האוסטרלי לאמנות עכשווית, מלבורן (2015); Pinakothek der Modern, מינכן (2016); מוזיאון הבאוהאוס, דסאו (2019); קונסטהאוס ציריך (2022).

יצירותיה נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים רבים ברחבי העולם, כולל המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק; מוזיאון גוגנהיים, ניו יורק; LACMA, לוס אנג'לס; מוזיאון האמר, לוס אנג'לס; המכון לאמנות של שיקגו; מרכז ז'ורז' פומפידו, פריז; אוסף יוליה סטושק, ברלין; מוזיאון ישראל, ירושלים; ומוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.

אזולאי זכתה במספר פרסים, ביניהם פרס קונסטנטינר לצילום לאמן ישראלי, מוזיאון תל אביב לאמנות (2011), פרס משרד התרבות והספורט הישראלי (2011, 2017); ופרס הגילוי של Rencontres d'Arles (2014); והיה בין הפיינליסטים של Prix Pictet (2015).

www.ilitazoulay.com