רלי דה פריס, מערת האריה, 2023, עץ לבוד וחרוט, יציקת אבן, חוטים, משקולות אבן, מידות משתנות – אורך: 160 ס"מ, גובה: 160 ס"מ, רוחב: 60 ס"מ. צילום: דניאל חנוך
מערת האריה
לצפיה בהרחבה אודות העבודה לחצו כאן
תהליך העבודה של רבים מהאמנים והאמניות שהשתתפו בתערוכה להאמין החל מסיור מקיף ואינטנסיבי שנערך על ההר. במהלכו התעוררו אצל רלי דה פריס מחשבות על משמעות הפעולה האמנותית עבורה באתרים טעונים אלה. מה המשמעות של הצגת עבודת אמנות אישית באחד מאתרי התערוכה? יתרה מזאת, מהו מקומה כאמנית ישראלית על הר ציון? המחשבה הזו התחברה עבורה לתהייה גדולה יותר הקשורה לנוכחות של אמנות באתרים טעונים שאירעו בהם דחיקה, גירוש והזרה. יצירתה של דה פריס מבקשת להנכיח דילמה זו.
היצירה היא מעין מתקן, תא וידוי כפול, והיא בנויה מכמה אלמנטים: משטח שעליו חרוטה מפה טופוגרפית; ויציקת אריה שיושבת עליו. זהו אינו אריה שואג, לא סמל ירושלים, לא אריה כוחני ולא מלך החיות. זהו אריה שנוטרל מהדימויים שהושלכו עליו, אריה יצוק מתבנית ייצור מוכרת של אריות כשומרי סף חינניים וקישוט נטול הקשר.
דה פריס בוחנת לאורך השנים תבניות של חיות וצמחים, אובייקטים שבני האדם הטעינו במשמעויות ו"ניצלו" אותם כמטאפורות ליצירת זהות, שייכות ובעלות. היא מבקשת לפרק את עול הייצוג הזה, לשחרר אותם ולהשיבם למצבם הראשוני. בכך היא שואלת שאלות על הכוח שהוטען בהם, ועל הצורך שהכוח הזה ממלא. ביצירתה ׳מערת אריה׳ האריה עובד כמנגנון שקילה. בחזית המנגנון האריה מביט אלינו, עדין ורך, ומגבו נמשכות ונגררות משקולות. הוא סוחב את עול ההיסטוריה המרובדת תחתיו, את עול הדימויים שנטמעו בו.
האריה מונח על משטח חרוט המתאר בין השאר את הטופוגרפיה של הר ציון. הוא ניצב על אתרים שנבנו על סמך אמונות וסיפורים היסטוריים שלא נמצאו להם עדויות ארכיאולוגיות. גם הכיוונים שמסומנים על המפה מייצגים כוונה: תפילות יהודיות בכיוון מזרח ותפילות נוצריות בכיוון כנסיית הקבר. דה פריס רואה באות צ' שנוכחת במפה ייצוגים מקומיים רבים: צפון, צה"ל, ציון ועוד. אין דבר במפה שהוא נקי וחף ממשמעות.
בהציבה את האריה הרך והעדין בלב הר ציון, בלב ירושלים, היא מבקשת מאיתנו כצופים להתוודות. להביט בעיניו התמימות, לנסות לשחרר אותו מהמטען שהוא נושא, ולתהות אם ישנה אפשרות לעצור את הסחף הכאוטי שכולנו שקועים בו כמאמינים, כמנכסים, כמשתמשים כרוניים בדימויים. האם ישנה אפשרות לפרום את ההיסטוריה ולאפשר להווה להתוות אותה מחדש.
*
הטקסט נכתב על ידי רינת אדלשטיין עבור קטלוג התערוכה להאמין בהר ציון, פסטיבל מנופים, יולי 2024
–
רלי דה פריס, אמנית ואדריכלית נוף. עבודותיה עוסקות בחקר המקום והיקום, בכוחות הפועלים בו ועליו, ובזיקות בין טבע, גיאולוגיה ובוטניקה לבין פוליטיקה ותרבות. את עבודת האמנות היא רואה כפעולה שמגיבה לידע סביבתי ולמצבים קיומיים שבהם נקשרים הטבע והאנושי.