מדריך מקוצר לבריאת עולם

החלטתי לכתוב סיפור על ליאורה. ליאורה מסוגלת "לקרוא מחשבות". אני לא יודע יותר מדי על קריאת מחשבות. כיוון שאני רוצה להגיע למקומות מעניינים עם הרעיון שלי, אשתדל לבוא ליצירת דמותה ממקום נקי וגמיש. לכן בשלב הראשון אתן את התיאור הניטרלי והמינימלי ביותר שאצליח.
לצורך יצירת היקום, אדמיין שליאורה באמת קיימת, וניתן לקבל תשובות אמיתיות על מהותה. אני מעוניין להעביר את סיפורה כפי שהיא הייתה מספרת אותו, אילו החליטה לכתוב על עצמה ספר.

הבסיס הוא שאילת שאלות. מומלץ לא ללחוץ על הדמויות לענות. אולי היא תהסס, אולי תגיד לי שאני בכלל לא בכיוון, או שאני מתעקש על נושא שאיננו רלוונטי עבורה. עלי להיות קשוב!

ונתחיל עם השאלות:
1. למה הכוונה בדיוק לקרוא מחשבות? (גם בעלי יכולת הבחנה טובה הם כמו קוראי מחשבות. האם קריאת מחשבות דומה לשמיעת מוזיקה? קריאת ספר? צפייה בתמונה? פתירת חידה?)
2. מאיזה גיל היא יכולה לעשות זאת? (האם מצאה שהיא יודעת את התשובות לשאלות במבחנים כיוון שהחרשנים של הכיתה חשבו אותן? האם ניצלה את העובדה שתמיד ידעה מה חשבו עליה?)
3. האם פעולה זו טבעית עבורה? (כמו ללכת לשירותים)
4. האם זו פעולה רצונית? אם לא, אז מה נחוץ כדי להפעיל אותה? (נניח לשיר תוך התבוננות עמוק לתוך עיני מי שקוראים את מחשבתו)
5. האם היא היחידה ביקום שלה שיכולה לקרוא מחשבות? (אולי זאת תכונה משפחתית. אולי זה משהו שקורה לכולם בגיל מסויים. אולי כולם קוראים מחשבות כל הזמן…)
6. איך הסביבה מתייחסת ליכולת שלה? (בסרטים אמריקאים לרוב מתייחסים בחוסר אמון, והסיפור נסוב על הצורך בלשכנע בקיום היכולת. לעומתם, ביצירות יפניות ישנה קבלה שיש כוחות מיוחדים, ולא יהיה כלל עיסוק באימות היכולת).
7. איך היא חווה מבחינה רגשית את היכולת? (מקבלת את קיום היכולת ומשתעשעת איתה? חשה חרדות וחוסר פרטיות? שלמה עם היכולת? חוששת מקוראי מחשבות אחרים?)
8. איך היא חווה את היכולת מבחינה פיזית? איך זה נראה, נשמע, מרגיש? (כאבי ראש? קלילות? תחושת גלישה דרך חלומותיהם הכמוסים של הזרים ברחוב?)
9. אילו עוד תכונות יש לה? (האם היא מנגנת בכינור? האם היא יודעת לסתת באבן? האם יש לה קשר קרוב למשפחה שלה? אוהבת בעלי חיים? מחפשת חניה בתל אביב?)

על כל שאלה או תהייה שמושכת את תשומת ליבי אני עונה עם לפחות חמש תשובות שונות. כל תשובה פותחת בפני עוד סדרה של שאלות.
למשל, שאלה 8, איך חווה את קריאת המחשבות:
8.א. היא שומעת ליחשושים של כל האנשים החושבים סביבה.
8.ב. היא מתעלפת ליום ובזמן העילפון היא בתוך המחשבות של אדם אחר.
8.ג. היא כותבת באופן אוטומטי, או רואה סימנים המייצגים מחשבות אקראיות של אנשים סביבה.
8.ד. יש לה אינטואיציה חזקה שמתבררת כנכונה.
8.ה. היא גורמת לכל האנשים בעיירה לקרוא את המחשבות של האיש הבא אחריהם בספר הטלפונים.
8.ו. היא גונבת מחשבות של אנשים לפני שהם חושבים אותן, וככה האנשים לא מגיעים לחשוב עליהן.

כל האופציות טובות במידה דומה, לכן קשה לבחור. ובכל זאת אני בוחר את הסעיף האחרון. אני לא חייב שתהייה לי סיבה מודעת טובה לבחירה.

8.ה.1. האם היא מוכרחה לגנוב מאנשים מחשבות? (יש הבדל מהותי בין חובה לאפשרות בחירה)
8.ה.2. מה חווים האנשים שמחשבותיהם נגנבו מהם? האם הם מרגישים ריקנות? הקלה? האם משהו אחר נכנס במקום שהתפנה? (ההעמקה בדמויות שבאות איתה במגע יכולה להפנות את כל הסיפור למקום אחר. לשים את הדגש על מערכת היחסים וליאו דווקא על התכונה ואיך ליאורה מתמודדת עם העולם.
8.ה.3. האם גניבת המחשבות גובה ממנה מחיר? יכול להיות שהיא מאבדת משהו מעצמה בכל פעם שהיא לוקחת? (כמה דרמה נחוצה בסיפור? כמה שיותר דם, יותר דרמה. האם היא מאבדת זכרונות? האם היא מרגישה חולשה כללית? האם ככל שהיא קוראת מתפתח לה נמק באצבעות, כך שעד סוף הסיפור היא אפילו לא תוכל חייג עם בהונות הרגל?)
8.ה.4. אולי היא בעצם מחליפה מחשבות בין אנשים? (אולי הסיפור שלנו יהיה עם דגש אחר מקריאת מחשבות. וזאת רק תכונה צדדית. נניח, אולי היא בלדרית מחשבות? היא עובדת בעבודה ממשלתית של שינוע מחשבות. היא קוראת מחשבות ומעבירה אותן לתוך גוף חדש. אולי אפילו כמה נפשות לתוך גוף אחד.)
8.ה.5. עד כמה היא חיה עם עצמה בשלום? (ככל שהיא חיה פחות בשלום, הסיפור יותר יעסוק בתכונה עצמה או בנגזרות מטאפוריות של התכונה. כגון קבלת העצמי. ככל שהדמות יותר בשלום עם עצמה, ניתן להגיע לדברים מעניינים יותר, אך זה דורש יותר אומץ ומרחק חשיבה.)

אני לוקח את הסעיף הראשון. היא חייבת לגנוב מחשבות. ושוב אני אומר, כל אחת מהדרכים היא טובה. הלכתי על תחושת הבטן והסקרנות. אם אגלה שבחרתי בנתיב שהופך משעמם, אחזור אחורה לצומת האחרונה שהייתה מעניינת ואבחר נתיב אחר.

8.ה.1.A. כל כמה זמן היא צריכה לגנוב מחשבות? (כל שנה? כל יום? פעמיים ביום? התדירות משנה בעיקר לכמות הטקס מסביב. אם היא צריכה אחת לעשור לגנוב מחשבות אז בוחרים קורבן. אם צריך פעמיים ביום לקחת איזה מחשבה קטנה ממישהו אז נחוץ פחות טקס)
8.ה.1.B. מה קורה לה אם היא לא גונבת? (האם הזיכרונות הרעים שלה מתחילים להציף אותה? האם היא מתחילה לאכול את המחשבות של עצמה? האם יוצא שהיא גונבת מחשבות באקראי? ואם באקראי, האם יש מחשבות שהיא לא תרצה לקחת?)
8.ה.1.C. מה קורה לאחר שהיא גונבת? (האם היא מלאה כמו אחרי אוכל? האם היא מתחילה להתנהג כמו האדם שממנו גנבה את המחשבות?)
8.ה.1.D. האם זה משנה מה היא גונבת? (האם עדיף לגנוב מחשבות זימה מאשר מחשבות על עבודה? האם מחשבות חיוביות הן יותר מוצלחות ממחשבות שליליות? אם כן, אז מדוע? על פי איזה קריטריון?)
8.ה.1.E. האם זה משנה ממי היא גונבת? (האם משנה האם זה מגברים או נשים? מצעירים? מבוגרים? מאנשים שדוברים את שפתה? מאנשים שמכירים אותה? מזרים? האם זה משנה בגלל התכונה עצמה או בגלל תכונות אחרות שיש לליאורה? כגון אנשים שאין להם דחף לאכילת בשר לעומת צמחונים מאידיאולוגיה)
8.ה.1.F. כמה זמן עורכת גניבת המחשבות? (כאורך המחשבה? כמו ששומעים מישהו מדבר אל עצמו. רגע אחד? כמו הסתכלות על תמונה. שעות? כמו לשבת ליד מישהו שחולם בלילה. שאלת משך רכישת המחשבה, היא שאלה, שאם בוחרים להתעמק בה, היא יכולה לתת אפשרויות חדשות של תפיסת זמן ויצירה, ולהעשיר את רבות הסיפור)

בחרתי את הסעיף השישי. החלטתי שלקיחת מחשבות עורכת כשעה. בחרתי כך כיוון שבראשי כבר החלה להיווצר דמות וכיוון עבור הסיפור. יחד עם זאת, אני חושב שסקרנותי לגבי ליאורה עבור תרגיל זה מתקרבת לקיצה. לכן זאת נקודה טובה להפסיק לחקור, כדי שלא אעמיס את קוצר הרוח שלי על הדמות.
אני מדמיין את ליאורה עובדת או מתנדבת בבית אבות. היא מגיעה מידי זמן מה כדי לשבת ליד הקשישים ולהקריא להם סיפורים. בזמן שהיא מקריאה, אט אט היא מעכלת את זיכרונותיהם ובכך מביאה אותם למצב של צמח.
אם הייתי בדרך לכתוב על ליאורה סיפור הייתי עובר את אותו תהליך עם תכונות נוספות באישיותה ובעולם בו היא מתקיימת, לפני שהייתי מתחיל לכתוב. תכונות יכולות לעלות מהליכה דרך סעיפים שונים בתהליך שעברנו, או שאילה מהתחלה כאשר בסבב השני יש מבחר מצומצם יותר של אפשרויות עבור ליאורה, כיוון שכבר החלטנו על הקיום שלה מספר עובדות.
כאשר התחלתי את התרגיל על ליאורה, לא חשבתי שאגיע לדמות שיצאה בסוף. למען האמת, אני התכוונתי לעשות אותה יותר חיובית. אם אחליט שאני לא מרוצה מהדמות אז אלך לצומת קודמת. ואבחר סט אחר של שאלות. יכול להיות ששם אקבל את מה שאני מחפש.
זהו, סוף, עברנו תהליך. עכשיו תורכם, בהצלחה!

אזהרה!
לאחר שייצרתם דמות (או כל פריט שהוא בסיפור), תנו לה להתנהל בטבעיות. יש דברים שהיא יכולה לעשות, ויש דברים שהיא לא תעשה. אם תכריחו אותה להתנהג באופן שאינו נובע מההנחות הייסוד שייצרתם בשלב השאלות תצא לכם דמות שמתנהגת באופן לא אמין או מטופש. או במקרה היחסית יותר טוב, דמות שמסוכסכת עם עצמה. אם לא מתחשק לכם לעסוק רק בסכסוך של הדמות עם עצמה, קבלו אותה איך שהיא או הוסיפו לה ממד שאיתו תוכלו לחיות יותר בשלום.
אל תתערבו בחיי הדמויות שלכם. צרו תנאי פתיחה מתאימים, הניחו את הדמויות במקום שלהן וספרו את הסיפור שלהן. אל תתערבו בהחלטות שלהן רק כדי שהסיפור יתקדם. עד כמה שידוע לי, רוב האנשים עושים החלטות בגבולות תפיסת העולם שלהם. החלטות מחוץ לטווח זה פוגמות בסיפור או לפחות גורמות לשינוי בצורת היקום (שינוי שדורש מכם התייחסות!). אם הסיפור לא מתקדם, כנראה שנחוץ עבורכם להכיר הדמויות שלכם יותר לעמוק, או שנחוץ לקבוע הנחות יסוד שונות/נוספות ליקום בו הן פועלות. זה הכל.

ולבסוף, יש לי בקשה אישית מכם:
כתבו סיפורים חיוביים. דאגו לאהוב את כל הדמויות שלכם. דאגו שהקוראים יראו שהן אהובות.

* * *

ברק בן דב, מורה בהכשרתו והרפתקן בנשמתו, נוטה להתבונן על הניתן להתבוננות ומשתדל להפיק מכך משהו מועיל. משהו.