Drawing of Drawing Sessions, קולאז׳ דיגיטלי, 50x63 ס״מ, 2017
Drawing of Drawing Sessions
קטעים משיחה עם עפרי כנעני על המיצג Drawing of Drawing Sessions:
“זהו מיצג שהתרחש במוזיאון ויסזקיה (Vizcaya) במיאמי והוא חלק מגוף עבודה שבו אני מתבוננת בפרוטוקולים של הפעילות המוזיאלית ובעיקר בקפל שבין הפדגוגיה המוזיאלית לבין מהלכים פרפורמטיביים. המוזיאון הוא חלל המנוהל על ידי כל מיני אג'נדות אשר מייצרות נון־אימאג' או דימוי לא קבוע. המהלך שלי הוא ניסיון להסתכל על החלל הזה ועל הכוחות הפועלים בו, להתחקות אחרי פרקטיקות קיימות ולבנות מהלך פרפורמטיבי שיוצר כלפיהן הסתה שהופכת את הפרקטיקה עצמה לנושא העבודה ולדימוי שלה.
מכיוון שהמוזיאון הוא חלל של התבוננות ומחלקות החינוך המוזיאליות נותנות הנחיות כיצד להתבונן, בחלק גדול מהמיצגים אני מפנה את תשומת הלב אל האופנים שבהם הקהל מונחה להתבונן ואל התנהלות הקהל שהיא כן, או לא, צייתנית. במיצג זה אני מתבוננת בלימודי רישום דרך הפרקטיקה השכיחה, עד קלישאתית, של אימון דרך רישום יצירות מופת.
המיצג התנהל כך: מי שהשתתפו בו באופן פעיל נעמדו בשורה בנקודת ההתחלה, קיבלו את כלי הרישום כמו גם רשימה של הוראות על דפי post-it. מי שהיתה בראש השורה נכנסה ראשונה לחלל ונעמדה מול יצירת האמנות שבחרה לרשום. שאר המשתתפים קיבלו הוראה להתמקם מאחורי האדם שלפניהם ולרשום את האובייקט האמנותי הנבחר יחד עם כל הרושמים שלפניהם. כל כמה דקות צלצל גונג שסימן לעבור לתרגיל הבא – המשתתפים תלשו את ה-post-it וקיבלו הנחיה לתרגיל רישומי חדש. מי שהיה ראשון בשורה עבר להיות אחרון והרושם הראשון החדש בחר מול איזו יצירה לעבוד. המשך השורה ארגנה עצמה מחדש מול המיקום הנבחר. הנחיות הרישום לכל סשן היו לקוחות מתרגילים קלאסיים של לימודי רישום ולכל אחד מהם היה משך שונה. סך כל המיצג היה כשעה.
בדרך כלל, הדרך היחידה להבין את העבודות הפרפורמטיביות שלי לחלל המוזיאלי היא להשתתף בהן באופן פעיל, והן אינן מייצרות אובייקט, אך לעבודה זו יש שלושה מצבי צבירה:
* השתתפות כאחד הרשמים
* השתתפות כצופה מיודע (שבא לראות את המיצג) או לא מיודע (כזה שנתקל בעבודה במקרה וחווה את השיבוש בפעילות המוזיאלית בצורה החדה ביותר). ויש גם את המשתתפים שהחלו כרשמים והמשיכו כצופים.
* הרישומים שנוצרים במהלך המיצג
הדימוי המשורשר של הרשמים שנוצר במיצג נובע מהרצון ללכוד דימוי שמציף שאלות כגון מה היא פעולת ההתבוננות בתוך המרחב המוזיאלי? כיצד מייצרים התבוננות עמוקה? ולשאול שאלות על ההיררכיה של המבט בסביבה של המוזיאון – למה יש יותר כוח – לציור שתלוי על הקיר, לציור המצטייר של התלמיד לרישום שמישהו בוחר להביט דווקא בו, או לצילום של מישהו שלישי שלוכד את כל הסיטואציה?"
–
