אנושי,אנושי מדי
10.3.16 בשעה 20:00
אמן:
תערוכה קבוצתית
אוצרות:
אלה כהן ונסובר, דן אורימיאן
פיסול פיגורטיבי עכשווי בקוביה
משתתפים : אבנר לוינסון, נעה היינה, ורד אהרונוביץ', בתיה מלכא
****
הרגל החסרה של קארי ואן אריק- יציקת ראש ענק, גוף מתוח מפיברגלס, תינוק מקרמיקה מולבנת, וילדת ברונזה עונדת שרשרת אוזניים.
מראשית ההיסטוריה פוסל הגוף באינסוף דרכים וטכניקות. זהו תחום עם בסיס שקוע היטב בתרבות האנושית. היצר להתבונן בגוף מוטמע בכל אדם. אנו מבינים את העולם דרך הגוף ומודדים את המרחב והזמן בגופנו.
בתערוכת הפיסול העכשווי בקוביה מוצגים גופים של נשים, גברים, זהות מגדרית שאינה ברורה, תינוקות וחיות. בכולם קיים עיוות, פגם, חוסר, נגע. הנפש הסדוקה מתגעגעת לגוף החזק, המיתי, השלם – של דמות האב או של גיבור הילדות. האם ההכרה בפגם היא ההתפכחות הכואבת הכרוכה בהתבגרות? האם הפגם הוא בעצם תמצית האנושיות אותה אנו חותרים להבין ומשתוקקים לראות?
שלוש אמניות ואמן אחד, כולם ילידי תחילת שנות ה-80', עוסקים במלאכת הפיסול הפיגורטיבי בתשומת לב ובעמלנות אין קץ, מתוך קשר ברור למסורת פיסולית קלאסית. מה לוחשות לנו הפיגורות הדוממות האלה שנטועות בכאן ובעכשיו, ומספרות סיפור אישי של התמודדות, בחומר ובנפש?
בכל פסל ויציקה קיימת אמירה ברורה ומחודדת.
בתערוכת הפיסול העכשווי בקוביה מוצגים גופים של נשים, גברים, זהות מגדרית שאינה ברורה, תינוקות וחיות. בכולם קיים עיוות, פגם, חוסר, נגע. הנפש הסדוקה מתגעגעת לגוף החזק, המיתי, השלם – של דמות האב או של גיבור הילדות. האם ההכרה בפגם היא ההתפכחות הכואבת הכרוכה בהתבגרות? האם הפגם הוא בעצם תמצית האנושיות אותה אנו חותרים להבין ומשתוקקים לראות?
שלוש אמניות ואמן אחד, כולם ילידי תחילת שנות ה-80', עוסקים במלאכת הפיסול הפיגורטיבי בתשומת לב ובעמלנות אין קץ, מתוך קשר ברור למסורת פיסולית קלאסית. מה לוחשות לנו הפיגורות הדוממות האלה שנטועות בכאן ובעכשיו, ומספרות סיפור אישי של התמודדות, בחומר ובנפש?
בכל פסל ויציקה קיימת אמירה ברורה ומחודדת.
ב 20:30 d.j E יעלה לטאצ' אלקטרוני
