בשנת 1978 תחב מדען האטום אנטולי פטרוביץ' בוגורסקי את ראשו אל תוך מאיץ חלקיקים כדי לתקן בו תקלה. קרן פוטון שנעה בתוך המאיץ פגעה בראשו במהירות הקרובה למהירות האור. המדען טען שלא חש כאב, אך ראה אור שהיה "בהיר מאלף שמשות". תערוכת היחיד הראשונה של יהודית שלוסברג-יוגב, ששמה "בהיר מאלף שמשות", מכילה דימויים אפוקליפטיים אסתטיים ופואטיים, מרתקים ומטרידים בו בזמן. בדומה לפטרוביץ', גם עבור שלוסברג-יוגב, שיצרה את העבודות במסגרת שהותה כאמנית ברזידנסי במעמותה, פצצת האטום היא הכוח המניע.

התערוכה היא הזמנה לחוות את החלל המרתפי של מעמותה בבית הנסן כמקלט של שרידים חזותיים, רגעים לאחר האסון הגדול, דימויים שנראים כלקוחים ממסע ארכיאולוגי במרחבי האימה האנושית – החל מהחרדה לנוכח כוחו של האדם וכלה בפחד מהאין-חזור.

באחת העבודות, "צעד קטן לאדם", נראה ירח מלאכותי במדבר ולצדו איש יחיד הנלחם ברוח. האם כך מדמה שלוסברג-יוגב את חלומו של הניצול האחרון? ומה טמון בפעולתו המועדת לכישלון של האיש? יופי, פתוס ובדידות, או גם הומור ותקווה?

בעבודה אחרת, "מסעו של המת", יצרה שלוסברג-יוגב סרט תיעודי שצולם מתוך קטר של רכבת משא במדבר צין. הרכבת נוסעת משומקום לשומקום ועוברת לצד הכור האטומי הישראלי שאנחנו איננו אמורים לדעת שאנחנו יודעים שהוא שם. מסעה של הרכבת, המתכתב עם תולדות הקולנוע, אינו מתעד את היציאה מן המפעל:את התעשייה, הייצור והקדמה אלא את הריק, הסוד והאיום הטמונים בו.

הסדרה "אנציקלופדיות" מבטאת געגוע לצורה אסתטית של ידע מוחלט  לצד רתיעה מפועלו של האדם. האנציקלופדיות מ-1908 שואפות לאגד את ידע העולם בכרכים יפהפיים. שתי מלחמות העולם טרם התרחשו, והמאה החדשה נראתה מבטיחה ומלאת תקווה. שלוסברג-יוגב משתעשעת עם האנציקלופדיות, מוסיפה להן מנגנונים פשוטים ומייצרת משחקים ילדותיים של יופי וקסם, המשולבים בחומרים תיעודיים מניסויים גרעיניים.

"בהיר מאלף שמשות" מזמנת עיסוק חושי בשאלות קיומיות: יחסינו עם הטבע, סוגיות של שליטה ומגבלה, וכן היבטים שונים ביחסה של האמנות לטבע: מהתבוננות למסגור, מהתערבות לפרישה. הנוכחות האנושית בתערוכה, המתווכת דרך המצלמה והמלה, מעניקה לכל אלה פרשנות מרתקת ויופי רב.