אמניות: טליה טוקטלי, עירית אבא, הדס רוזנברג ניר, מיכל  וז'יל ז'ורה, דניאלה ריכטר יניב, אפרת אייל ועינת כהן

כל גן יכיל בתוכו אלמנטים בסיסיים שמתוארים בסיפור גן העדן: מים, שבילים , עצים ופרחים, והשאיפה היא תמיד ליצור שלווה, יופי ושקט שנועדו להחזיר את האדם אל עצמו, אל גן העדן שלו. ספר בראשית מתאר את גן עדן כמקום המועדף על המין האנושי. המקום בו כל החושים קמים לתחייה הוא המקום בו מתעוררת גם התשוקה.

פוקו מתאר את הגן כמיקרוקוסמוס וכמקום הטרוטופי, מושג שהוא פיתח כסוג של הנגדה למושג האוטופיה. מקום שהוא מחוץ למקום למרות שקביעת המקום הממשית שלו אפשרית. מקום הטרוטופי מקיים יחס כללי של אנלוגיה ישירה או הפוכה עם המרחב הממשי של החברה ויש בו אמירה ושיקוף (במהופך) של המציאות בצורת מַראה.

דימויים: הדס רוזנברג ניר

הגן הוא יצירה אמנותית בת כאלף שנים – הטרוט ופיה עתיקה שראשיתה בגן הפרסי – גן מקודש ובתוכו צמחים, פרחים ומזרקות נצחיות. הברכה במרכז מסמלת את מרכז הקוסמוס ומשמשת כמשטח של השתקפות כדי להעלות את הדמיון היצירתי. הגן "הוא החלק הקטן ביותר של העולם, וגם העולם בכוליותו. מראשית העת העתיקה, הגן הוא סוג של הטרוט ופיה מאושרת השואפת לאוניברסאליות." (מישל פוקו).

המדיום הקרמי מעצם מהותו מתייחס למרחבים ארכיטקטוניים ויש בו את התכונות שמאפשרותו לו לשרוד בתנאי גן של חצר פנימית. האובייקט הקרמי, כמו המבנה האדריכלי נקרא דרך תפיסת החומר ממנו הוא עשוי, כמסה, צורה, מרקם וצבע, ומתקיים כחלק מתוך מרקם תרבותי מקומי. "גן" זמני התהווה בפער שבין מחיקת זיכרון הפטיו ובין המבנה העכשווי. הבניין עבר שיפוץ וחידוש והוסב להיות מקום לאמנות פלאסטית. מהחלונות שברום הקירות הגבוהים נותר רק חלק צר ממראה השמיים שבעבר חיפה את החצר הפנימית כולה. הגן הפנימי נותר בו כמראֶה שאפשר לדמיין וכהשראה ליצירה.

פתיחה במוצ"ש 10.5.2014 שעה: 20:30