המקומי שאינו מקומי כלל וכלל
אמן:
אמנים שונים
אוצרות:
איילת השחר כהן
הדימויים המופיעים בתערוכה לקוחים מתוך מחסן דימויים. האוצרת שקראה בשירתה של ואן נויין, שלתה מתוך מחסן הדימויים שצברה, את אלו שצפו ועלו בתודעתה בעת קריאת השירה. ואן נויין משוררת ממוצא ויאטנאמי שנולדה בישראל יוצרת בשירתה חיבורים בין חוויה נשית למקומית. היא דוברת דרך הנשיות את החוויות הקשורות לזהות ולגוף . .המקומי בשירתה קשור לביוגרפיה, לגיאוגרפיה וגם לזהות ולשייכות . כשואן כותבת על מקום נוכח (תל אביב למשל), היא תופרת אותו לנוכחות של מקום שלא הייתה בו מעולם . גם הצלמים שמשתתפים בתערוכה מנכיחים בה דימויים שצולמו כאן ומתייחסים לכאן , אך גם למקום אחר או לזמן אחר . . התערוכה מציגה דימויים קטנים, שניתן לראות אותם רק אם מתקרבים אליהם. ואת השירה היא מציגה על שולחן. שיעיינו בה לעומק כי מגיע לה.
ואן נויין מציגה חוברת שירה ושיר על מדף \ תומר קאפ מציג משפט עשוי מדימויים , בעיקר מפנים חדרים, וברצף\ יעל שחר מציגה בחור עם הגב לצופה ומבטו אל סבך \ איציק הרוש מציג שאריות: אנטנה , צלחות של ארוחת שבת שהסתיימה , ציפורני ילד והדפסה מתוך film שמצא ברחוב \ דנה בר סימן טוב מציגה דיוקנאות של שלוש נשים חתומות מבט ואסופות שיער \ \ ציקי אייזנברג מציג דימוי שהוא קורא לו יער ישראלי (2) \ יעלי גבריאלי מציגה דיוקן עצמי צבוע אדום כפול שתיים \ רועיגרינברג מציג פינת רחוב בתל אביב \ איתי נדב מציג צדף על כף יד \ חן כהן מציגה פרשנות אישית להקאה ולרחיפה.
