הנשק היחיד שיש לי הוא הנוצה
אמן:
תערוכה קבוצתית
אוצרות:
סלה-מנקה
אמנים משתתפים: איתמר מנדס-פלור, ערן זקס, איילה לנדאו וליאור פינסקי
"הנשק היחיד שיש לי הוא הנוצה" היא תערוכת סאונד המורכבת משלוש עבודות של ארבעה אמנים – איילה לנדאו וליאור פינסקי, איתמר מנדס-פלור וערן זקס. העבודות, המוצגות בחלל-מקלט בבית הנסן, עוסקות ברגעים עדינים של שתיקה, על אי-הוודאות והאיום הטמונים בה.
מקום מסתור, תנועה לא צפויה, נופים מדומיינים המשחזרים פעולות במרחב הפתוח (פסל גינה יפני, יער נוצות, עיר שהוסגרה) – שלוש היצירות תלויות בתנועה כדי להתקיים; ללא תנועה אין איזון, אמר אלברט איינשטיין. במתח הזה שלפני התנועה, על הרצף שבין התפרצות לוואקום, נשמע קולו של ז'ואו דלגדו (1921–?1976), המתריס מול מאתגריו: "הנשק היחיד שיש (לנו) הוא הנוצה".
כל האמנים המשתתפים בתערוכה היו בשהות-אמן במעמותה תקופות ארוכות. העבודות שיצרו לאחר תום שהותם שבות למרחב הדיון והמחשבה התת-הכרתי של המרכז לאמנות ועיצוב בית הנסן, אל מרתפי בית-המצורעים לשעבר, שהוא למרבה הפרדוקס אחד המרחבים המעטים שבהם ניתן (עדיין) לחשוב בשקט על אפשרות של מציאות אחרת.
