זמן ההמתנה ארוך מהרגיל
אמן:
חנה יגר
אוצרות:
דן אורימיאן
הציור של חנה יגר נע אל שולי החיים, נמשך אליהם, נאחז ברגעים אבודים, התקועים כמו החיים עצמם, מסריט אותם מקרוב. כמה אנו שונאים את מצב ההמתנה ויגעים ממנו. כמה אצה לנו הדרך, לא ברור לאן. כמה נמוך נוכל לרדת, משפילים מבט בתור המנוכר באולם ההמתנה, בוהים במסך בסיומו של עוד יום עבודה מפרך, שרועים במיטה בציפייה, שלעולם לא מתממשת, לגילוי של רגש אהבה אותנטי. אצל יגר, כולנו אנטי-גיבורים; גם סופרמן נשען שפוף, עייף וכבוי.
העבודות המוצגות בתערוכה – כולן מן השנים האחרונות, חלקן מתקופות סגר הקורונה – מתנקזות ונשפכות כנבואה קודרת אל האביב שבפתח. התקופה הזו, שכל כולה המתנה לשחרור, התארכה, ואנו נלכדנו בזמן, בתוך החדר, בתוך הבית, בתוך העיר, בגבולותיה הצרים של המדינה – שהפכו לחלל המתנה אחד גדול, סגור וכפוי, התלוי על בלימה.
חנה יגר, ללא כותרת, 2015, שמן וגרפיט על בד
