בשיתוף פעולה ראשון, גלריה כורש 14 מציגה תערוכות יחיד של שני הזוכים האחרונים במלגת ARTIQ – בית לאמנות ישראלית גאה. בפעם הראשונה, חלל הגלריה יתחלק לשניים, כשבחלל הכניסה יציג ניב פרידמן את התערוכה "דונאט בבית הקברות" ובחלל הפנימי יציג יובל אצילי את התערוכה "כולם חמודים כשהם ישנים".
~כולם חמודים כשהם ישנים~
לפני כשנה, בעת חיטוט מקרי בבוידעם בדירה של הוריו, גילה האמן יובל אצילי מטמון: ערימת צילומי עירום שצילם אביו את אימו בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה. בתערוכה "כולם חמודים כשהם ישנים" (השם לקוח מכיתוב באלבום המשפחתי של אצילי), מציב אצילי את צילומי העירום של אימו אל מול צילומים שהוא צילם את בן זוגו. ההשוואה עולה מההצבה, ומעלה שאלות של הבדלים אך גם, ובעיקר, של דמיון.
העיסוק באקס-טריטוריה של ארכיון התצלומים המשפחתי עומד בלב התערוכה. תמונות שלא נכנסו לאלבום התמונות המשפחתי, שנשארו מוסתרים, ולא נועדו להיחשף אי פעם. מה הגבולות של מה אנחנו מכניסים לקאנון הויזואלי המשפחתי, לסיפור הרשמי שהורינו מספרים לנו? התמונה המופיעה על ההזמנה לתערוכה כן נכנסה לאלבום הרשמי, בגרסתה הגזורה. מה עובר על צילום כשהוא עובר מהעיניים הפרטיות לתצוגה בגלריה לעיני-כל?
~דונאט בבית הקברות~
בשנים 2018-2017 חי האמן ניב פרידמן בפאתי שכונת בושוויק שבברוקלין, ניו יורק. השכונה התאפיינה בבניה נמוכה יחסית, בתי לבנים ישנים ומטים ליפול, מכוני שטיפת רכב וסניפי דרייב-אין של רשתות מזון מהיר. בשכונה לא היו פארקים או שטחים ירוקים, מלבד בית הקברות Evergreen, בית הקברות הגדול ביותר בניו יורק שנבנה במהלך המאה ה-19, כשכל האזור עוד היה מחוץ לעיר. אל מול בית הקברות, הייתה תחנת דלק ובה סניף קטן של רשת הדונאטס המפורסמת Dunkin' Donuts. במהלך התקופה, פרידמן מצא את עצמו פעמים רבות בדרך לרכבת עוצר לקנות דונאט, ויושב לאכול אותו בבית הקברות.
מוצאו של הפרוייקט המוצג בתערוכה בסיפור אירוטי אותו כתב פרידמן בהשראת החוויה שנקרא "דונאט בבית הקברות". הסיפור מתאר עובד מדוכדך בסניף של רשת הדונאטס שליד בית הקברות. המסע היומי דרך בית הקברות מספק עבורו דרך בריחה מחיי היומיום האפרוריים, ומסתיים בסצנה אירוטית עם אחד ממלאכי האבן בבית הקברות. הסיפור פורסם במקור באתר של סיפורים אירוטיים גאים, והמחשבה הייתה לכתוב סיפור שישמש בתור מעין "סוס טרויאני" ולהתייחס אליו כיצירה אמנותית לכל דבר בתוך אתר המיועד בעיקר לאוננות. למרבה ההפתעה, הסיפור זכה להצלחה רבה באתר.
בתערוכה "דונאט בבית הקברות" ממשיך פרידמן את הפרוייקט, ומרחיב אותו לעבודת וידאו, צילום סטילס ומיצב המתאר את זירת ההתרחשות בפאתי בושוויק. התערוכה מבקשת לתת מבט-על על האופן שבו הקשר בין קודש לחול, בין אוכל למוות ובין ארוטיקה לעירוניות קיים לא רק במבט מן הקרקע, אלא מתחיל קודם כל באופן שבו המרחב הספציפי הזה בנוי, על המפגש בין העיר לבין בית הקברות בשכונת בושוויק שבניו יורק, בין סניף של דנקין דונאט למצבות אבן עתיקות.