טל גלבוע (ירושלים), ואליזבת סטהל-קלברג (ווירג'יניה, ארה"ב), פועלות יחד בברוקלין, ניו-יורק. השתיים יוצרות במשותף בשלוש השנים האחרונות מיצבי וידאו ופיסול. עיקר עבודתן היא עם חומרי וידאו מלוקטים שאותם הן עורכות לכדי קולאז׳. עבודות הוידאו המוגמרות מוקרנות על אובייקטים כגון זכוכיות מגדלת, פלסטיק וחומרים מבריקים היוצרים השתקפות, מְשַׁבְּרִים את האור ומעצימים אותו. התוצר של התהליך הוא פסלי וידאו היברידיים. נקודות ההשקה והחיבור שבין הטכנולוגיה, העצמים הדוממים והתמונה הנעה, מפעילות זו את זו לכדי ייצור של מבנים פיזיים ודיגיטליים.

בתערוכה הנוכחית יוצגו חמישה פסלי-וידאו המורכבים מקולאז׳ של איברי גוף נשי: ידיים, פנים, מותניים. הידיים נעות בהכפלה ובחיבור קליידוסקופיים והופכות למנגנון מכני פלאי המסחרר דימויים. הן מלטפות ומשנות צורה של ראש עשוי נצנצים בעבודה אחת, ובעבודה אחרת הן מסמנות את קו המתאר של דמות נשית מרחפת במרחב. מהלך השכפול והעריכה של חלקי הוידאו החתוכים מייצר מעין גוף, קומפוזיציה אורגאנית-מלאכותית שבה לא ברור מה מפעיל את מה, מה חי ומה דומם. ההקרנה על אובייקטים מייצרת עבודות שפועלות בפער שבין הפיקסל לבין החומר. היצירות מנפישות ומשקפות את התשוקה לגעת בדבר, באובייקט האמנות, בוידאו כחומר וכחפץ. השהות בחלל עם יצורי הוידאו, הנושמים-אך-דוממים, פותח פוטנציאל פמיניסטי חדש שדוחה את החלוקה הבינארית שבין אובייקט לסובייקט ומבקש להיות גם הכל וגם בין-לבין.