יואב פיש מארח את אמיר בולצמן

"הנה דימוי. אדם שר את נפשו בקול גדול, בא בריון ושם יד על פה הזמר. כיצד הצליל נשמע? אטום וכהה. הנה חוזר הזמר לשיר את שירו והפעם בתאווה כפולה. בא הבריון ותופס בצווארו. כיצד הצליל נשמע? חנוק ומבוהל. צליל כזה אנחנו מחפשים."

(מתוך מאמרו של בולצמן, "לחנוק צליל וללכת לישון")

העבודות בתערוכת קיר אמן של אמיר בולצמן הן אוסף של פעולות דיגיטליות ופיזיות. המשותף לפעולות אלו הן ההגבלה והמאבק. לעיתים המאבק נגלה לעין כאשר הרמקול נראה כמתקשה לנשום ולעיתים נשמעים קולות הרמוניים חמים אשר מאחוריהם מנגנון דיגיטלי של האחדה והשתקה.

פעולת הנגינה וההלחנה של בולצמן בתערוכה מתרחשת דרך דינמיקות של החזקה והרפייה. ההחזקה מתרחשת בתכנון הקפדני של אפיקי הצליל והמנגנונים שקולטים ומפיצים אותם, ואילו ההרפייה מתחילה ברגע הפעלת המנגון, שם משתחררת השליטה בתהליך והמנגנון מתחיל לחיות כישות עצמאית.

אמיר הוא גם הבריון וגם הזמר. אמיר בוחר להשמיע מגוון צלילים, אך הצלילים שמגיעים לאוזנינו הם חלק מאוד קטן ממכלול הצלילים המנוגנים. אנו שומעים רק את הצלילים שהצליחו לברוח החוצה מהמנגנונים שבולצמן מפעיל, המגבילים את הצליל וחוסמים אותו. אמיר בו זמנית חונק את הצליל, אך גם נותן  לחלק ממנו לחמוק אל אוזנינו, ודואג שנחווה בגופנו את שארית המאבק.

בחלל התערוכה המפגש עם הצליל הוא אינטימי ופרטני ומתרחש אל מול רמקולים בודדים. הרמקול היחיד הוא חלק מוחשי ואקטיבי ממכלול יצירת הסאונד- המפגש אחד על אחד עם הרמקול מגיש לגובה עינינו ואוזננו את תהליך החסימה ואת המאבק של הצליל להישמע. מפגש זה מהדהד דינמיקות נוספות של ביטוי וחסימה- בין אם כמנגנון חברתי ופוליטי, ובין אם כדפוס פנימי נפשי.

פס קול מתוך "לחנוק צליל וללכת לישון", אודיו, אמיר בולצמן